יחסית לשבוע מעייף וארוך, השבוע עבר לי מהר.
אתמול קמתי ברגל שמאל, לאחר לילה שלם שעד 2 בלילה ישבתי וציירתי ציורים של רימון, רבתי בבוקר עם אמא שלי ואם כל זה היום כבר היה נראה כמו סרט לא מוצלח במיוחד הרי היום המשיך להשתדרג עוד.. המורה לא היה מרוצה מהציורים, והציגו את העבודות במזדרון.
אני יודעת שזה לגמרי לא קשור, אבל משום מה המחשבה שכרגע עוברת לי בראש (שוב) הפחד הראשוני שלי לנשיקה. פעם, לפני מליוני שנים( בקיץ) הייתי ככה בערך כל שבוע; הצילו! אך עושים את זה??? זה בטח לא כזה קשה, הרי כל העולם ודודו מתנשקים ולא צריך להכנס להסטריה בגלל דבר כזה קטן. כאילו- מה זה כל כך מסובך, להתנשק?!
וכאשר זה קרה לי, כל כך חיכיתי לנשיקה הראשונה שלי, וכל כך חיכיתי שהיא תהיה מיוחדת- ןלבסוף אך בזבזתי אותה? על ילד שניצל אותי. ילד שלא אהב אותי. ילד שחשבתי שכן ומסתבר שכל מה שרצה היה הגוף שלי או סתם סיפוק.
ואם לומר את האמת? אני מרגישה לא התנשקתי. למרות שזאת הייתי נשיקה של בערך 20 דקות, לא נהנתי בשיט. אולי זה באמת בגלל שפשוט לא אהבתי אותו.
אני מאחלת לו שלעולם לא תהיה לו אישה, ואם כן הוא בטח יהיה עצבני וייגמרו להם הנישואים אחרי 5 דקות ושהיא תבגוד בו!
ושלא תבינו לא נכון, אני מהילדות שאף פעם לא משתתפות במשחקי הנשיקה האלה, אני- עד שנותנת משהו- רק כשזה מיוחד. סמכתי עליו.. ובגלל שנפגעתי עוד יותר קשה לי.
למה אני מדברת אתכם על זה?.. ולמה, למרות שעבר כל כך הרבה, מצאתי משהו פי אלף יותר חמוד, אני עדיין חושבת על זה??? למה עדיין אני חושבת על אחרים? אני מתארת לעצמי שתמיד תהיה לי הצלקת הזאת והיא לעולם לא תרפא, אבל אולי אוכל לתשתש אותה קצת.
אבל תאמינו או לא, בתקופה הזאת אני הכי אוהבת ללכת לבית הספר. כל מקום אחר בשבילי הוא קשה או משעמם, הרי אין לי בכלל אחים או אחיות, ולפעמים זה יכול לגרום לך הרבה תחושת בדידות, או שסתם אני טוחנת את כל האוכל בבית ;)
נ.ב. אני פשוט חייבת עוד אופנה! מצטערת שאני רק כותבת מבטיחה לשים עוד תמונות בקרוב
אתמול קמתי ברגל שמאל, לאחר לילה שלם שעד 2 בלילה ישבתי וציירתי ציורים של רימון, רבתי בבוקר עם אמא שלי ואם כל זה היום כבר היה נראה כמו סרט לא מוצלח במיוחד הרי היום המשיך להשתדרג עוד.. המורה לא היה מרוצה מהציורים, והציגו את העבודות במזדרון.
אני יודעת שזה לגמרי לא קשור, אבל משום מה המחשבה שכרגע עוברת לי בראש (שוב) הפחד הראשוני שלי לנשיקה. פעם, לפני מליוני שנים( בקיץ) הייתי ככה בערך כל שבוע; הצילו! אך עושים את זה??? זה בטח לא כזה קשה, הרי כל העולם ודודו מתנשקים ולא צריך להכנס להסטריה בגלל דבר כזה קטן. כאילו- מה זה כל כך מסובך, להתנשק?!
וכאשר זה קרה לי, כל כך חיכיתי לנשיקה הראשונה שלי, וכל כך חיכיתי שהיא תהיה מיוחדת- ןלבסוף אך בזבזתי אותה? על ילד שניצל אותי. ילד שלא אהב אותי. ילד שחשבתי שכן ומסתבר שכל מה שרצה היה הגוף שלי או סתם סיפוק.
ואם לומר את האמת? אני מרגישה לא התנשקתי. למרות שזאת הייתי נשיקה של בערך 20 דקות, לא נהנתי בשיט. אולי זה באמת בגלל שפשוט לא אהבתי אותו.
אני מאחלת לו שלעולם לא תהיה לו אישה, ואם כן הוא בטח יהיה עצבני וייגמרו להם הנישואים אחרי 5 דקות ושהיא תבגוד בו!
ושלא תבינו לא נכון, אני מהילדות שאף פעם לא משתתפות במשחקי הנשיקה האלה, אני- עד שנותנת משהו- רק כשזה מיוחד. סמכתי עליו.. ובגלל שנפגעתי עוד יותר קשה לי.
למה אני מדברת אתכם על זה?.. ולמה, למרות שעבר כל כך הרבה, מצאתי משהו פי אלף יותר חמוד, אני עדיין חושבת על זה??? למה עדיין אני חושבת על אחרים? אני מתארת לעצמי שתמיד תהיה לי הצלקת הזאת והיא לעולם לא תרפא, אבל אולי אוכל לתשתש אותה קצת.
אבל תאמינו או לא, בתקופה הזאת אני הכי אוהבת ללכת לבית הספר. כל מקום אחר בשבילי הוא קשה או משעמם, הרי אין לי בכלל אחים או אחיות, ולפעמים זה יכול לגרום לך הרבה תחושת בדידות, או שסתם אני טוחנת את כל האוכל בבית ;)
נ.ב. אני פשוט חייבת עוד אופנה! מצטערת שאני רק כותבת מבטיחה לשים עוד תמונות בקרוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה