ההודעה הכי חשובה בעולם!

כיוון שהבלוג שלי בעברית, יותר קשה לאנשים לקרוא ממנו ולכן החלטתי לעבור לישראבלוג.
הינה הכתובת החדשה.
תהנו :)
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726921

Ellie Goulding-The Writer

אני קוראת עכשיו את הנסיך הקטן.
שכחתי שהספר הזה כבר קיים עד אחרי שמיכאל הסביר לי משהו מהספר.
זוכרים שבספר, כאשר הוא נחת וראה את הנסיך, הנסיך ביקש ממנו לצייר לו כבשה. הוא ניסה בכל כוחו לצייר כבשה, פעם אחר פעם, שלדעתו הן יצאו מאוד יפות אבל הנסיך לא אהב. כאשר לא היה לו יותר כוח הוא פשוט החליט לצייר כופסה ואמר לנסיך שבפנים הכבשה. פתאום הוא נהיה שמח. כלומר לכל אחד יש מושלם אחר, כך שלפעמים כשלא מראים את המושלם אלה נותנים מקום למחשבה- אפשר לדמיין כל מה שרוצים, ולשקוע בדמיון ובפנטוזים.
זה בעצם נכון לכל דבר בחיים, תחשבו על זה.

כובע-accessories

שמלת צמר- מילאנו

מגפיים- BERSHKA

גרביונים- סופר פארם

Manau - La tribu de Dana

סתם עוד יום.

אבא נסע היום בבוקר בחזרה לפינלנד שלו. טוב לפחות עכשיו יהיה לי קצת שקט, כי גם אני או אמא לא כאלה דברניות גדולות...

הכל היה איתו ממש טוב, אבל אתמול היה לי סתם חרא יום בבית הספר ולא יכולתי להסתיר את זה בבית. בערב יצאנו למסעדה והתנהגתי פשוט כמו bitch אמיתית.

כנראה שמתי שהוא עוזב אני נהיית לחוצה ועצובה ופשוט מוציאה עליו הכל. מתחילה לרדת עליו ולשאול למה הוא עוזב אותי, למה הוא מעדיף לחיות בחו"ל. אבל אף פעם אין תשובה. אולי בכלל לא כדאי לי לדעת אותה.

אני מצוננת. זה סיוט. אני כל שנייה מתעטשת ויש לי את האפצ'י הכי מצחיק בעולם. אוקי- תדמיינו את פיקצ'ו מתעטש. זה כמו צפצפה. האמתי שזה חמוד.

זקט- לפני שתהיו בשוק, אני אזכיר לכם שתמידתמיד אפשר למצוא מציאות ממש יפות, הז'קט המהמם הזה הוא מתמנון! 170 ש"ח ><

נעלים- עוד מציאה! זה ברחוב כצנלסון בגבעתיים, אצל חייט נראה לי. פשוט מתוקות. עלו לי 25 ש"ח

דניאלה ספקטור - הכוכב הזה מת

אבא שלי עדיין בארץ ואני עכשיו בחדר שלי אצל הבית של סבתא, שכאשר הוא בא לביקור פה הוא גר.
סבתא ממש מצחיקה אותי. קודם כל היא כבר בת 92, עיוורת וכבר שוכבת על היום במיטה ובגלל שאבא לא בארץ יש לה פיליפינת בשם מיירה. מיירה היא תופעה מיוחדת. היא אישה ראשונה בחיי שנתקלתי בה ואני יכולה באמת לומר- הינה זה בן אדם פשוט חסר מוח. היא סתומה שזה לא יאומן!!! אנחנו חשבנו שהיא עושה את עצמה ככה או שזה בתרבות שלהם לא לדבר הרבה או לשאול שאלות, אבל היא כמו רובוט ורק אחרי מליון הסברים היא קולטת משהו.  אבל בתכלס היא חמודה וקוראת לי mis. קטיה. אני יכולה לחיות עם זה!
אז בקשר לסבתא שלי, היא ממש מטורללת! יש לה בעיית זיכרון אז היא לא זוכרת הרבה והיא חיה בארץ הטרללה שלה, נגיד פתאום היא אומרת " אם הוא רוצה להכנס שייכנס!" או " אני מאחרת לאוטובוס!!" , " הוא גנב לי את הכסף, אני צריכה כסף", " אמריקה זאת ארץ נורא נחמדה.", וואו איזה מסיבה ענקית יש פה!" . אלה משפטים שהייתי חייבת לרשום חחח:)
בתיכון נהיה עמוס יותר ויותר מכל שבוע שעובר ויותר לחץ. דווקא שאבא שלי סוף סוף הגיע לבקרני מארץ הבלונדינים פינלנד אחרי שלא ראיתי אותו 4 חודשים- יש לי מליון עבודות, שיעורים ומבחנים. קשה להספיק הכל והמוח מיידי פעם מתפוצץ.
מיכאל יצא לי מהראש לגמרי וזה היה רעיון מעולה פשוט למחוק את המספר שלו מהפלאפון ואת כל העבר שלנו. עדיין כשאני הולכת לפארק לרוץ אני תמיד נעצרת איפה שהיינו יושבים. 
אתמול היה לי יום קצת מבאס בתיכון אולי מרב שאני עייפה אז אחרי בית ספר הלכתי עם החברה הכי טובה שלי שירה להסתובב וכדי לעודד אותי ירדנו אחת על השנייה פשוט התפקענו מצחוק. לא יודעת למה לרדת אחת על השנייה עובד אבל זה עבד.
באותו הערב יצאתי עם האח התאום שלה יולי המתוק לסרט בקניון איילון מתוך לב רמת גן וגם כך בדרך חזרה, והיה איתו הכי כיף שבעולם. התפלתי כמה קל לי לספר לו הכל, על מיכאל, על חברות, אבא שלי ועל הריבים על אמא, על בגדים, מוזיקה, אך שהולך לנו בבית הספר וגם סתם על שטויות. יולי שאל אותי פתאום- מה מצאתי במיכאל. בהתחלה היה לי תשובה מאוד ברורה; הוא סקס אפיל כזה. הוא מסתורי. לו דווקא חתיך אבל בגלל שהוא מתנהג ביישן ומסתורי זה משך אותי. אבל עד היום לא הבנתי באמת מה היה לי כל כך חשוב בו.
צילמתי הרבה דברים חדשים ובגדים שלי- אבל אין לי את הקבל להוריד תמונות. אז תאחזו בסבלנות ואני אעלה אותן כנראה שבוע הבא כשהוא יעזוב.
תמשיכו לקרוא, אתם נותנים לי דחף להמשיך.
אוהבת- קטיה.


נ.ב.  אני ויולי החלטנו ללכת להתנדב בשביל כלבים ולעזור שם לאימוץ כלבים. הלכתי למקום וצילמתי את החיות. כואב הלב.

" and when you need a place to turn to, for better or worse- i got you"

-leona lewis

Girls Aloud - The Promise

סוף סוף קצת חורף :)

תמיד זה עושה לי מצב רוח טוב. איזה דיכאון יש בגשם תגידו לי?

 אני ותמיר קצת מתקרבים וזה נחמד, למרות שדניאלה אמרה  לי שלא מתפשרים על בנים, שבסוך יבוא אחד, כך שאם לא נראה לי עליו ואני מנסה לחפש סיבות למה כן- פשוט לעזוב.

אולי צריך לא לחשוב כל כך הרבה. אם אני אפסיק לחשוב ופשוט יעשה נראה לי שהדברים יהיו הרבה הרבה יותר פשוטים.
ובנתיים- פשוט מסתובבת ברחבי ת"א לנשום את האוויר הצח( פיח של מכוניות מעורב וסיגריות וקקי של כלבים.)
החיים יפים כשאתה בן 14.
נ.ב. קניתי ג'קט ג'ינס מושלם מושלם ביריד ליד כיכר דיזינגוף ביריד בגדי יד שנייה, כל שישי.

שישי הזה הנושא שלי הוא פשוט -HAVE FUN!

fuck you! lily ellen

זהו, זה פשוט נמאס לי. אין לי כוח יותר.
ניסיתי בלי סוף ושם דבר לא עובד. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל לספר לכם. אני מבינה שלמיכאל קשה, או מה שזה לא יהיה אבך הוא פשוט לא יכול להתנהג אלי ככה.
מה שקורה, זה שאני לא רוצה לאבד אותו אבל כנראה שהוא אותי, אז לא משנה מה אני עושה- הוא מתנהג באדישות, בסנוביות ובצורה מגעילה כמו שבחיים לא התנהגו אלי- ומה שלא מובן פה זה למה לעזעזעל אני ממשיכה לנסות כל כך חזק שהיחסים שלנו יהיו כמו קודם. זה כמו שאני עושה לבנים- והפעם זה תפס אותי. אני אתן דוגמא- נגיד שיש לך חבר ווגילית שהוא בגד בך. הוא בא אליך ומבקש סליחה ומתכנן הרצאה שלמה לפני, והוא מצפה שיהיה עכשיו ריב או שלא תסלחי לו לעולם- וכל מה שאת עושה זה פשוט לומר " סבבה. אין שוב בעיה ואני סולחת." אבל בפועל- את סנובית, לא מדברת איתו, קרה אליו. זה פשוט יכול לשגע אנשים. אז זה מה שהוא עושה לי. אמר שאנחנו בסדר, אבל בפועל זה לא קורה, והוא גורם לי להגרר אחריו ולעשות הכל בשבילו. אז אתמול ניסיתי לדבר איתו ולומר לו שזכיתי בסוף בשתי מדליות זהב (!!!!!) והוא הגיב באדישות כזאת מעצבנת. אני ממשיכה להתנהג יפה למרות שמשהו נורמאלי היה פשוט לא מדבר איתו לעולם. ואז שאלתי אותו אך הוא והוא אמר שהוא לא מפסיק לבכות. אמרתי לו שאני יעשה הכל כדי לשמח אותו ואני נורא רוצה להפגש ושהוא חשוב לי הכי שיש ( שאני לא יודעת למה לעזעזעל זה עדיין נכון!!) ומה הייתה התגובה שלו במקום תודה? הוא העיז לומר לי שזה נשמע מטריד. מטריד? מטריד?!?!!!
אז מה שעשיתי נרא לי הכי נכון, וחבל שלא נזכרתי בלעשות את זה כבר קודם; מחקתי את המספר שלו מהנייד, את כל ההודעות שלנו, את כל האינבוקסים החמודים מלפני כמה חודשים שהוא כתב לי שהוא אוהב אותי, וכל זיכרון שהכי הייתי רוצה בעולם שיחזור. אבל הזכרונות האמיתיים הם פה בבלוג שלי, שאותם אני לא יכולה למחוק כי בערך בכל פוסט הזכרתי אותו, אז כנראה שפשוט אצתרך להתגבר לבד. זהו, אפילו בצ'אט הוא אצלי בקבוצה שלא מדברים איתה ושתמיד מנותקת. אם ככה הוא רוצה, שיהיה לו בכיף. אבל כשהוא ייזכר (אם הוא יזכר) להתנהג פתאום יפה, אני כבר לא אהיה שם בשבילו.

coldplay- yellow

כולם עדיין עצובים בקשר למוות הפתאומי של המורה מהתיכון שלי אבל מתגברים.

אני כבר כל היום בבית, אז החלטתי לעשות מרתון שירים מוצלחים- והינה אחד האהובים עלי ביותר-  yellow של coldplay

מחר יש לי תחרות שחייה שזה הדבר הכי מלחיץ שיש בעולם הזה. אין לי בעיה להופיע מול מליון אנשים במשהו שאני טובה בו- אבל זה ספורט, שקשור לנשימה, לאוויר ולגוף שלך. אני מפחדת. אבל חושבים חיובי- יהיה חיובי :)

אבא שלי מגיע לארץ ובאופן משונה אני ממש מתגעגעת. תמיד אני רגילה לזה שהוא בא כל 4 חודשים אבל הפעם אני ממש צריכה אותו. צריכה חיבוק של אבא.

נראה לי שהמוות של המורה הרס את כל הג'זזזניקים ( או אך שלא אומרים- ילדים שמנגנים ג'אז חח) אבל במיוחד את מיכאל. הוא אמנם לא בכה ונשאר אדיש כמו תמיד, אבל זה רק בגלל שזה מיכאל. מבפנים הוא הרוס אני בטוחה, וזה לא מוסיף להרגשות שהיו לו מלפני.

בכל מקרה הוספתי פה כמה תמונות חמודות שמצאתי עוד מתקופה קצת יותר שקטה. ממש חמוד לא?

קשת לשיער- אלנבי
וסט צבעוני- ונציה
כובע- TopShop
                                          

red hot chili peppers- snow

לא יאומן. שבוע שכבר לא כתבתי בבלוג.
מרגישה עם זה דיי חרא האמת. היה לי המון מה לומר אבל לא מצאתי את הזמן המתאים לכתוב.
חנוכה לא בדיוק נפתח כמו שציפיתי שיהיה. חנוכה הוא חג האורות והניסים כיביכול, אבל בנתים הוא ממש ממש לא.
קודם כל השריפה הנוראית, עם כל המודעות שלי והעצב למה שקורה לעולם שלנו- זה רק כואב עוד יותר. שלא נדבר על החיות המסכנות. להשרף זה המוות הכי נוראי שיש. מוות ותביעה. זה מוות איטי וכואב.
עם זה, בכלל לא קר. אני לא זוכרת חנוכה שהלכתי עם גופייה ולבית הספר או שמלה קצרה. ואיפה הגשם?! זה פשוט לא יאומן איזה רמזים עבים בטירוף העולם שלנו נותן לנו וצורח שהוא צריך עזרה, זה סוג של המוות האיטי שלו.
אבל מה ששבר את גב הגמל- היה אתמול.
אחרי מבחן של 3 שעות בתולדות האומנות, יצאתי להפסקה והלכתי לכיוון המגרש איפה שילדי המגמת ג'אז של השכבה שלי( מוזיקת ג'אז) היו באותו הרגע עם המורה שלהם עמית ושיחקו כדורסל. הלכתי לכמה רגעים וכשחזרתי אני רואה הרבה ילדים מצתופפים לייד. אני מתקרבת ורואה את המורה מעולף על הרצפה ומתעוות, עם קצף שיוצא לו מהפה. מה שהכי הפתיע אותי מהעניין, זה שאין אפילו מורה אחד בתיכון שלי יודע לעשות החייאה או הנשמה, כך שהמורים פשוט הסתכלנו עליו מטפתל בזמן שהאיש מהקפיטריה ניסה ללחוץ לו על החזה שיהיה דופק.
לקח זמן עד שהאמבולנס הגיע, ואנחנו הילדים לבד הבנו שצריך לזוז. התחמקתי עם חברה שלי לבנין ממול שהיה בו חלון המשקיף לסטנה וראינו מה שקורה. ראיתי הכל. אך שמגיע האמבולנס, אך שהם מנסים במשך דקות ארוכות מאוד להחיות אותו- אבל אין תגובה. מורידים לו את החולצה, כל הגוף זז מניסיון חזק לעורר אותו אבל אין תגובה.
רציתי רק ללכת. כאב לי והתפללתי שזה רק התקף או משהו, מה שכולנו רצינו שיהיה. יצאתי למזדרון וראיתי ילדים, מכל כיתה וגיל-בוכים. ראיתי חבר טוב שלי גבר גבר כמו שאומרים, דוחף את כולם ורץ לשירותים.
החלטתי ללכת.. כשחזרתי הביתה כבר הבנתי שזהו...
פעם ראשונה שהבנתי מה זה באמת לאבד משהו. איבדתי כבר אנשים שהיו הרבה יותר קרובים לי כמו סבא שלי- אבל בעצם עד היום אני לא קולטת שהם אינם. הם סתם בחו"ל או משהו. אבל כשרואים את זה קורה- זה כבר הרגשה אחרת. "עמית,
למרות שלמדתי איתך רק חודשים ספורים, אני מרגיש כאילו אני מכיר אותך שנים.
היית מחנך מדהים, מוזיקאי דגול, והכי חשוב, חבר טוב - כל מה שחמשוש כמוני יכול לבקש כמורה.
אני לא יודע מה איתך, אבל אני עדיין מחכה בקוצר רוח לשיעור הבא שלנו בתולדות הג׳אז, ועדיין מתקשה לעכל שהוא לא יתקיים." - ידיד מהשכבה שלי כתב

כדי בכל זאת לשמח את עצמי קצת, הלכתי אתמול לחברה והסתכלנו במגאזינים והינה שוב, והפעם על הכריכה של המגזין- דוגמנית עם רווח בשינים! כנראה שרווח נכנס לאופנה, והאמתי שזה דיי חמוד. עד לפני כמה חודשים הייתי בטוחה שזה דוחה וככה בחיים לא אתנשק- אבל הינה אני לומדת לאהוב את הרווח!
חופשה נעימה אנשים :)

עיתון אופנה לא ידוע.. =/

אני

אני!

כותרת ראשית של עיתון ווג.

 

היא לא דומה - ארקדי דוכין

הימים האחרונים פשוט הזויים.
הכל התחיל בחמישי. באתי לבית הספר, מבואסת מזה שיש ספורט על הבוקר ויש לי בעיה ברגל, ועם זה אני צריכה לרוץ, ושהיום הזה הוא ארוך ומייגע. אחרי שיעור שעבדתי קשה, הלכתי להחליף בגדים ואני מגלה ששכחתי את הבגדים להחלפה. השיער שלי נראה זועה, כולי רטובה ומזיעה, עם כאבים חזקים מהריצה ופשוט יודעת שזה לא הולך להיות היום שלי.
אמרתי לעצמי שלא משנה מה אני הולכת הביתה, וכשאני רוצה משהו הוא יקרה. אז אחרי בערך רבע שעה של שכנועים בטלפון עם אמא שלי היא הרשתה לי ללכת. הלכתי למחנכת שלי להגיד לה שאני הולכת וצריכה את האישור שלה, וכשהיא שאלה מה קרה ולמה, התחלתי לבכות ובטירוף. לא יודעת מאיפה זה צץ אבל פשוט בכיתי.
היא הושיבה אותי מחוץ לחדר מורים וניסתה להבין מה קורה. באותו הזמן באה שבת איתנו מורה שלא פגשתי בעבר, והיא באה ואומרת בעדינות" שלום חמודה, אני היועצת של בית הספר", וכשמעתי את זה התחלתי ממש לבכות, בלי להצליח להפסיק. היא אמרה שבטוח הבכי שלי בא ממקום, שאני עוברת משהו ושאבוא ליעוץ אצלה. שאני, אבוא ליועצת/פסיכולוגית? בחיים לא! זה לא רק לאנשים עם בעיות נפשיות?..
אז עזבתי באמצע היום, ובשביל לנקות את הראש לקחתי את האופניים ופשוט ברחתי לים. אפילו לא לקחתי את האייפוד שלי- אלה רק ספר והרעש הנעים של הגלים. אפילו נכנסתי קצת למים ופינקתי את עצמי בגלידת מלאה קלוריות.
חזרתי הביתה והרגשתי הרבה יותר טוב.
אחרי איזה שעה, קיבלתי טלפון מחברה שלי ואומרת לי "זוכרת על מה דיברנו בבוקר? אז נחשי מה? אני ותום חברים!" ואני שומעת את שניהם ברקע שמחים. בהתחלה חשבתי שהם עובדים עלי, אבל באמת שלחברה הכי טובה שלי, שתמיד דיברנו על זה שקשה לנו למצוא את האחד, חבר שבאמת אנחנו רוצות- מתקשרת אלי ואומרת לי את זה. אני שמחה בשבילה הכי שבעולם, ובאותו הזמן מקנאה. בימים האחרונים אני מתעוררת כל לילה, באמצע השינה, אחרי חלומות על מיכאל. בחלומות הוא הבן אדם ההפוך. הוא בא אלי, מחבק אותי ושמח. מה שהייתי רוצה שייקרה. יצא לנו לדבר ממש קצת בזמן האחרון, אבל מספיק שאנחנו מדברים קצת- אני כבר חושבת לי מחשבות שאני צריכה לנטוש.
בשביל להשתחרר יצאתי עם חברה שלי לראות הארי פוטר. הסרט פשוט מדהים, ואני עוד לא מהילדות שמחורפנות על הסרטים/ספרים. באמת שאחלה ספר.
והיום- היום אני גאה בעצמי במיוחד. נסעתי עם חברה שלי, ועוד 2 חברות של אמא שלי מנמל ת"א עד הרצליה! בסה"כ 22 ק"מ! :)
אני בטוחה שרב הדברים הם באמת פשוטים, ואני פשוט מסבכת אותם. אני חושבת יותר מידי. פשוט צריך לחיות את הרגע .
אני צודקת?

Amy Winehouse - Tears Dry On Their Own

שוב הבלבול.
מאוהבת, לא מאוהבת? ולמה לעזעזל מאז שעברתי בצפר כל הזמן בנים עולים לי בראש? אבל לא סתם בנים, שני בנים ובמיוחד- מיכאל. כמובן.
בבית הספר מתעלם ממני, לא רוצה להפגש איתי ובפייס מתפלא למה אני מנסה לעשות איתו שיחות נפש. חברה שלי אמרה לי מה שאני מנסה לעשות כל הזמן הזה, לתת לו זמן ושאני אתבשל במחשבות שלי וארקב בהן,ובקיצור- פשוט לתת לו אוויר. אבל זה קשה. זה קשה כי מיכאל לא ילד רגיל. הוא משחק בי בלי כוונה רעה, אבל הוא עושה את זה, תוקע אותי. משהו חריג, ואמרתי לו שאני כבר לא מאוהבת בו יותר- והוא אומר שזה קשה לשמוע. ואני לא רק מדברת על קשר של בני זוג, אלה על כחבר טוב, הוא באמת אחד האנשים שיותר שווה לפתח איתם קשר.
אני חושבת שאני אחרי קצת מחשבה אומר לו שלא התכוונתי לזה ושאני עדיין אוהבת אותו, לא להלחץ. זה יכול קצת להלחיץ אני חושבת. הוא, בכל זאת, לא בן אדם מרוגש במיוחד, די סגור מהבחינה הזו, וצריך לתת לו את הזמן שלו להפתח. אני די בטוחה שמה שלי ולרב נראה מובן מאיליו, להתרגש, לאהוב בקלות, להפתח ולתקשר בצורה רגשית, זה לא כל כך מובן מאיליו בשבילו.
אתמול חלמתי שאני רוקדת איתו, מכירים את החלומות הנהדרים האלה? זה כמו שחלמתי שאני מתנשקת בפעם הראשונה, אני חושבת שהייתי בת 12 כשחלמתי את זה, עם ילד שהייתי דלוקה עליו מאיזה טלנובלה ספרדית דפוקה, ויום אחרי זה הייתי בעננים. אין על מה שהדמיון עושה, באמת.
דבר אחד שמעצבן אותי בתיכון בקשר לאופנה, אבל כנראה שאני צריכה להפנים שככה העולם- כולם מושפעים מכולם (כמו שצריך כי אין אפשרות אחרת), אבל ממש מחכים אחד את השני. אז אם זה לא סקיני, או עליונית תחרה, מחליק לשיער, נעלי בובה וכו,- אז אצלנו כל אחד כאילו מתחקמת, היא חשה דיוות האופנה! עלק. כולן נראות אותו הדבר, חצאיות עד הבטן גזרה גבוהה, אודם אדום חזק, בנדנה כמו של מנקות על הראש ואופנה של שנות החמישים כזאת. כולן מנסות להראות בנות איזה 25 וזה סתם מגוחך. זה יפה, אבל חלאס אתן אותו הדבר!
מצטערת שאני כזאת עצבנית היום, אולי אני סתם מגזימה. אני יודעת שלא הכל טוב אמנם אני מאמינה שהכל לטובה. באמת.
:)

Inna - Hot

איזה כיףף, אמא נמצאת עם העבודה בים המלח ורק אני וליה לבד בבית, היא נותנת לי עוד 10 דקות לעשות מה שאני רוצה.
יש רק יום אחד בערך בשנה שאמא לא בבית וזה כמו יום חופשי. אני לא צריכה לסדר את המיטה, אין מי שיצווח לי במוח ואפשר לאכול כל דבר שרוצים!
בשביל לחגוג את זה, הזמנו את האוכל הכי משמין שיכולנו לחשוב עליו, ואיש משלוח רוסי חמוד ביותר הביא לנו המבורגר ענקי, מלא צ'יפס ותפוחי אדמה מאגאדיר. אני מרגישה הבן אדם הכי חזיר בעולם, אבל זה כל כך שווה את זה.
ראינו סרט אימה (אם אתם מתעניינים אז הטינה 2 כי אחד כבר ראיתי) והוא היה מפחיד אבל כבר דיי שכחתי מה היה..
אני חושבת שאין עוד סרט אימה בעולם הזה שאני אפחד ממנו. אני זוכרת כשהייתי בת 12, רציתי לראות את הסרט האימה האמיתי הראשון שלי. אלו היו זמנים קדמוניים, עוד לפני הVOD ואמא שלי הלכה להביא סרט מהסיפריית וידיאו. כשהיא חזרה, הכרחתי אותה לחזור ולהביא משהו שנראה יותר מפחיד, וכשחזרה הביאה את הצלצול( תזכרו שזאת הפעם הראשונה שאני רואה משהו מפחיד!).
הטמטום פה שלא ראינו את הסימן המודגם הענקי על הקלטת שעליו כתוב 18+ , וקיבלתי את השוק של החיים שלי. עדיין שידרו אז בטלויזיה את פטיטו אני חושבת, ופשוט ישבתי המומה, מול הטלויזיה אחרי הסרט, מנסה להוציא מחשבות זועתיות שעוברות לי בראש.
עכשיו, נשבעת לכם בהכל- שלמשך יותר מחצי שנה, בכיתי בלילות, ראיתי ילדה שעוקבת אחרי, סיפרתי לכל החברים שלי על הסרט הזה וחברות שלי בכוונה הפחידו אותי איפה לא- בים, בבית ובכל מקום- הייתה לי טראומה אמיתית. הייתי הולכת לישון ומדמיינת משהי באה אליי. הייתי צורחת לאמא שתבוא.
משם התחילה תקופת האימה שלי. בערך כל כיתה ז' אני וחברה שלי, שהיא דרך אגב כבר מגיל מאוד מאוד צעיר לצערי למדה אותי מה זה סקס ועוד דברים (איכ), עשינו סיאנסים ותקשרנו עם רוחות. עד היום אני לא יודעת, לאמין או לא? הלוח זז, אבל אולי זה רק אנרגיות? אני עד היום עם סימן שאלה ענקי.
בקיצור מאז עדיין לא עברתי עוד סרט אימה שהפחיד אותי. זהו, עברתי את מחסום הפחד, נשבעת לכם!

Kylie Minogue - Love At First Sight

אני באחלה מצב רוח!
למרות שמיכאל ואני כבר ב-כ-ל-ל לא מדברים, החיים מחייכים לי.
אתמול ניפגשתי עם תמיר בפארק אחרי השחייה שלי.  הייתי מבואסת בגלל בית הספר, בגלל שאני כל כך עייפה- ממש אין לי כוח לכלום.
אז הגעתי לשחייה והתאכזבתי לגלות שעדיין יש לנו מורה מחליפה והמורה בח"ול. אני מרגישה עצובה בשבילה כי כולם שואלים אותה מתי הוא חוזר, וגם ככה לא סובלים אותה.
בכל מקרה, אחרי שחיכיתי אולי עשרים דקות למקלחת, חפפתי, השפרצתי עליי מלא בושם בשביל שלא יתנדף (ושלא יהיה לי ריח של כלור), לבשתי חצאית אדומה עם חולצת סטרפלס, בחוץ חיכה לי ידיד שלי ורצנו לפארק. ומשם אני ותמיר ניפגשנו.
פעם ראיתם את הפרק של Icarly כאשר היא חיפשה חבר מלא זמן ועשה בחינות להמון בנים, ובסוף חשבה שמצאה את האחד, וכשהם בילו ביחד הוא כל שנייה נכנס לה למשפט? כזה הוא תמיר.אני לא חושבת עלינו בכלל בקטע רומנטי, סתם עוד ידיד, אבל אני משתדלת לא לצרוח עליו לפעמים. זה ממש ככה: אתה יודע, כשהיה לי חבר הו-" וואו והיה לי יום כזה מוזר היום" ומפטפט בלי סוף, גם משפטים משום מקום!
כשהיינו בדרך הבייתה, הוא ליווה אותי כי היינו עם אופניים, ואמר לי כמה דקות לפני כן שהוא נורא עצוב בזמן האחרון, ואז בלי לחשוב פעמיים אמרתי - "חבל שאין לי את האומץ לנשק אותך", ומייד שננו התנגשנו בעמוד, ממש כמו בסרטים..

הוא נבהל כנראה או שהיה מופתע, אבל אני יכולה להבטיח לכם שפחות ממני, כי לא האמנתי שזה מה שיצא לי הרגע מהפה ולא ידעתי שיש לי את האומץ, ואחר כך כשהגענו הבייתה, ישבנו על ספסל בחוץ, והוא הכריח אותי להגיד למה אמרתי את זה, הצלחתי לחמוק הבייתה במהירות בלי לומר תשובה בגלל שאמא שלו צרחה עליו בטלפון כל חמש דקות בערך.

בכל מקרה, לפני בערך 3 ימים קניתי שמלה יפהיפייה מBERSHKA שאתם כל כך תקנאו בי! פשוט מושלמת!

היה כל כך חם, ולמרות זאת, גררתי את חברה שלי גאיה הרקדנית לגג בניין המחול ושם צחקנו, הצתלמנו ונהננו.

שמלה: Bershka
צמיד פנינים: FOREVER 21
סרט פרחוני בצבע ורוד: ברצלונה

Kylie Minogue - Get Outta My Way

שבת בבוקר, יום יפה.
שומעת ברקע את השיר פתיחה של סקורה לוכדת הקלפים, וואו זה כזה נוסטלגיה- הייתי חייה על הסידרה הזא תכשהייתי קטנה, והלוואי שהיום הייתי שמה את השיר ככותרת, רק חבל שאני לא בצב רוח הזה (http://www.youtube.com/watch?v=Jafyp1L0i7Q

אני מעוצבנת ממש. לא התחלתי לעשות ש"ב ויש לי המון, מיכאל פשוט מייבש אותי בטירוף. נכון שהוא היה צריך להחזיר לי תשובה בקשר אם הוא רוצה לצאת או לא? חשבתי שהרעיון הכי טוב זה פשוט להגיד לו שלא ייתן תשובה, אלה מתי שיהיה לו נוח ושייקח את הזמן, כי הייתם צריכים לראות באיזה עצבים הוא. אבל שיידע שאני ממשיכה הלאה.
אבל הקטע הוא שהוא ממשיך לייבש. ממשיך להתרחק.
לאומת זאת, שישיסט מתוק הציא לי לצאת! אבל אנחנו לא ממש מכירים אז העדפתי לדבר איתו קודם ונראה אך הולך.
היום סוף סוף הייתי אמורה להיפגש עם ידיד שלי אחר, הגיע השעה 4 כבר בשעון והוא עדיין לא מתקשר. אולי הוא כבר מחכה לי? התקשרתי מהר ומסתבר שהוא השתכר אתמול (WTF), הגיע הבייתה שיכור ואמא הענישה אותו.
תגידו אנשים בסדר?
שלא לדבר על כמה שאני רבה עם אמא שלי. על הכל בזמן האחרון.
 הינה- אפילו עכשיו, לבד בחדר עם דלת סגורה בלי לדבר איתה.
ואני יודעת כמה שהמשפט הזה קיטשי אבל הוא כזה נכון- מוזיקה עוזרת ברמות. אז הינה, עכשיו אני הולכת לגמור לקרוא את הספר שלי (befor i die כל כך אופטימי שזה משהו) ופשוט לרקוד עם השיר של הכותרת בחזייה ותחתונים עד שאתעלף! XD רק המחשבה עושה לי טוב :)
"עיני עוצמת, אני חולמת, אך יום אחד אומר לך הכל, ואז בלי פחד, נמצוא ביחד, את הרגע הזה- הרגע הגדול! אז בוא, איתך, ניתפוס יחדיו את כל קלפי הקלאו, נתפוס אותם, נחזיר אותם-  סאקורה היא לוכדת הקלפים!.......................

...מצטערת שאני מתחרפנת...

every time i see you falling- jewel

עוד יום.
אנשים מתחילים לקורא סוף סוף את הבלוג וזה נחמד, מספטמבר יש לי 2000 ומשהו כניסות (!)
חיכיתי כל היום לסוף היום, בשביל ללכת למחשושיה ( מקום קבוע שלי עם חברים בבצפר) בשביל לפגוש את חברי הקרובים שחר וניב בשביל לצלם את ניב היפייפה לבלוג. מקווה שאהבתם :)

סווצארט- תמנון

נעליים- convers

חולצה-TNT

ג'ינס- TNT

P:

למי שיש בעיה עם להגיב בבלוג-
לוחצים בסוף כל פוסט על X תגובות (נגיד כתוב 1 תגובות), ושם יש לך אפשרויות של מאיפה אתה רוצה להגיב( "בחר זהות"), ובמקום על חשבון גוגל לוחצים על אנונימי. משם לא תהיה לכם בעיה.

Glee - Poker Face

אני רוצה לישון.
השעה 6:58 בבוקר, מתקוננת לבית הספר. חשבתי שייקח לי הרבה זמן לבחור בגדים אבל בסוף פשוט הלכתי על חצאית ג'ינס עם גופייה ורודה של בילבונג. אני חייבת להוסיף, שאתמול לבית הספר התלבשתי ממש מתוק, תזכירו לי לצלם שמלת וינטג' בצבע קרם עם סנדלים חומים וצעיף!
אני כבר עייפה, עייפה מהכל.
כל החברות שלי קוראות מהבלוג, ויש פוסטים שאני כל כך ממהרת, שאני פשוט פולטת שמות אמיתים, או יותר מידי פרטיות(אני מקווה שלא) ומפחדת לפגוע.
אני כל כך עייפה, בגלל מיכאל ועוד ילד בשם תמיר. לא סיפרתי לכם כי אני מרגישה שכל מה שאני כותבת עליו בבלוג זה עליהם, אבל מה לעשות שמיכאל פשוט הרס לי את המוח. אני כבר לא בטוחה שאני רוצה איתו עוד משהו, הרי כל נושאי השיחה שלנו בזמן האחרון זה להיות ביחד או לא ליות ביחד? הוא טוען שהוא מפחד כי הוא לא רוצה לפגוע או להיפגע, אני מנסה לשכנע אותו שמתישהו הוא עוד ייפגע וככה החיים, צריך סיכונים, אז הוא עכשיו חושב על זה- ואני תקועה. פשוט מחכה לבן שיגיד לי אם הוא רוצה לצאת איתי. אוף!!!
אולי פשוט לוותר? אולי באמת..
ותמיר הוא ילד מהשחייה שלי, שניצא ברביעי ונראה לאן זה יילך, אולי סתם כיוון הידידים.
בבית הספר עולים לי שכבות על שכבות של ש"ב שלא עשיתי עדיין, למרות שהציונים לא כאלה נוראיים..
סוף סוף היה לנו שיעור אתמול רישום וילדים מאוד+++ אהבו מה שעשיתי. תודה לאל לא יצא לי קישקוש.
אבל באמת שאין לי כוח. כבר הבוקר השדעון מעורר נכנס לי לחלום, ואפילו בחלום אני דואגת. אלכתי כנראה המון במסיבה, וחייבו אותי בסביבות ה-750 ש"ח. וואו אני מוזרה.
הינה משפט מתוק, שלרב אני לא מקשיבה למשפטים האלה- אבל הוא היה חמוד במיוחד: you never know who's falling in love with your smile :)


יום מקסים שיהיה לכם.
נ.ב. הלוואי שאבא שלי כבר יחזור מפינלנד שלו..

:)

המוח כבר לא מתפקח מרב שאני עייפה, אבל אני חייבת להוסיף שאני משנה כל את השם של הבלוג, כי קשה לי להחליט על שם. עדיין לא מצאתי את השם המושלם. יש מצב אתם עוזרים?

לי בירן- סיוון

בבית, אחרי טיול שנתי :)
מכירים את ההרגשה שימים שלמים נמחקים לכם? ככה אני עכשיו מרגישה.
אמנם אני זוכרת הרבה מהטיול( הוא היה אתמול חח), אבל אני רק רואה תמונות בראש שאני צופה בילדים. כאילו שלא הייתי שם.אם לנסות להסביר- כלומר מבחינה רגשית. הראש שלי לא היה בכלל בטיול, לא התנהגתי כמו עצמי והייתי הרבה יותר סגורה. האמתי, שרציתי הבייתה. הזמן עבר לאט לאט.
תנחשו למה.
מיכאל עדיין יושב שמה במוח הקטן שלי ומשתלט עליו, ואם כמה שקשה לי להוציא אותו- הוא לא יוצא וגם כך במציאות.
בכל הטיול הוא תמיד צץ לו מכל הילדים. זה מזכיר לי שאמא שלי סיפרה לי, שכשהיא באה לקחת אותי מהגן, כל הילדים היו במתושטש ושחור לבן, ורק אני הייתי בצבעים וברורה. זה הרגיש לי ממש ככה.
בערב הלכתי לאחד החדרים ובמקרה גם מיכאל היה בפנים. בליבי, רציתי שהוא יהיה כי לא עניין אותי משהו אחר, אבל לא העזתי להסתכל עליו.
שכבתי על המיטה שמה וראשי היה מונח על חברה שלי שישבה במיטה, וכולם צחקו. רציתי שמיכאל יגיד משהו אליי, אבל זה כמובן לא קרה.
עכשיו דיברתי עם הילדה הזאת בפייסבוק, פתאום היא אומרת לי "את יודעת, אני מקנאה בך. כל הזמן ראיתי את מיכאל נועץ בך מבטים, וכשיצאת מהחדר, הוא שאל איפה את".
יא ראבק עם הילד הזה! די שיעזוב אותי!
ועכשיו למשהו מעניין יותר, כי אני מרגישה שאני קודחת לכם במוח על ילד שאתם אפילו לא מכירים! מצטערת..
אז החלטתי להכין בובה, האמתי שזאת הייתה מטרה לשיעור פיסול אבל כל כך נהנתי שהכנתי כמה, והינה הטובה מבינהם.
היא קצת( מאוד) מפחידה, אבל זה מה שאהבתי בה. היא מזכירה לי את הצ'יזבט היחיד שבאמת צימרר אותי, ועד היום אני מפחדת ממנו- דולי. ( למי שלא מכיר- בובה שרוצחת יום אחרי יום משפחה שלמה)
רק שהוספתי לזה קצת משהו מצחיק וחמוד אפילו/צבעוני.
לילה טוב שיהיה,
קטיה

Paramore - The only exception

אז זהו.. כנראה שסיפור מיכאל מסתיים פה.
זוכרים עד כמה שהייתי מבולבלת? אז זהו. הילד מתוסבך כנראה, וויתר עליי.
עד שהתאהבתי באמת, למה? למה זה מגיע לי? אני ממש אהבתי אותו.
כבר בערך שבוע שאני מרגישה שמשהו משונה עם ההתנהגות שלו, ואחרי שחברה שלי אמרה לו שאני מחבבת אותו- עוד יותר.
הוא פגע בי. מאוד.
למה הוא מכאיב לי?  אתמול בשיחה שלנו הוא כתב לי שאני נסיכה, ויפה וזאת הבעיה אצלו, אבל זה רק עושה לי יותר קשה.
אני הייתי מחזיקה אותו בידיים שלי, לוקחת את הכאב ממנו, ורק רוצה שישאר. הייתי עושה הכל כדי שיאהב אותי, אבל זה כבר לא יעבוד. כל כך קשה לי להגיד לו להתראות.
"למה אני? מכל העולם??? יש כל כך הרבה חכמים, ויפים ומוכשרים ועשירים? למה כולם כל הזמן רוצים שאני אגיד שאני אוהב אותם? אני לא אוהב את עצמי! איך את מצפה שאני אוהב אותך?
זה לא שאני לא אוהב אותך את הדבר הכי מקסים ויפה שפגשתי. אבל אני לא רוצה לפגוע בך. אם אני אגיד כן אני אפגע בך עוד חודשיים. אם אני אגיד לא אני אפגע בך עכשיו"
 אני יודעת שאין בזה שום הגיון אבל מה אני יכולה לעשות?אך אני יכולה להמשיך שאני עדיין מאוהבת?

4 Strings - Take Me Away

יום שבת בבוקר עם נענע :) יושבות בבית קפה והולכות לפארק, טיפונת מתחרפנות

-נענע: "אני כל כך מפוצצת! וכל כך לבנה אוףף"

שמש מסנוורת

גלגלון טיפה עקום ;)

למי יש קוביות?!

Justin Bieber Runaway Love

כפי שאתם רואים אני לא בבית הספר היום..
אתמול קרו כל כך הרבה  דברים. וכשחושבים על זה, בכל יום קורה משהו חדש. בכל יום מגלים משהו ועם כמה שזה נשמע קיטשי- זה נכון. מספיק שתשבו על היום במרפסת שלי ותשמעו את הרעש של תל אביב, תגלו משהו חדש.
בכל מקרה, יום חמישי זה יום ארוך, מאוד ארוך. הוא התחיל בשיעור ספורט על הבוקר, ולאחר 7 סיבובי ריצה (סביבות ה-1500) ממש התמוטטתי בסוף השיעור, ואם כמה שהייתי גאה בעצמי שעשיתי את זה יצאו לי קצת דמעות, זה היה ממש הזוי. אני פשוט לא סובלת לרוץ הרבה, זה נותן לי הרגשה של סבתא זקנה שלא יכולה להזיז שריר, וכשאני רצה תמיד ניהיים לי התקפי צחוק, זה ממש מוזר!
המשכתי להיות אדומה כמו עגבנייה לאיזה חצי שעה, ולמזלי הייתי חכמה להביא בגדי החלפה( שמלה צהובה פרחונית מקסימה שיש לי אותה בערך 3 שנים ואכשהו היא עדיין טובה, ופרח גדול בשיער עם נעלי הפלטפורמה שלי שזה ממש מביך לנעול אותן כי הן דיי הרוסות). היה יום ארוך, ואחרי בית ספר נסעתי עם חברתי הטובה נתי וניב לביתו למסיבת יום הולדתו. רק הדרך לרכבת הייתה מייגעת עם הנעליים האלה, עם תיק ששוקל יותר ממני, ועם חום של מליון מעלות מחוץ.
נסענו לפרדס חנה שזה לקח עוד שלושת רבעי שעה, למרות שממש כיף לנסוע ברכבת. יש הרבה חיילים חמודים :)
בכל מקרה, רב הילדים במסיבה לא היו הסוג שלי, וניב הזמין רק איזה 5 ילדים מהבית ספר. אני הייתי כל כך עיפה, שאפילו רב המסיבה הייתי בחדר שלו, מדברת בתורות עם ילדים נכנסים ויוצאים. אפילו לא הצטערתי שלא ניסית להתחבר איתם כי ידעתי שלא ייצא מזה כלום.
כשחברתי הכי טובה בתלמה, נתי, נכנסה החלטנו להכנס לפייסבוק והיר התכתבה עם מיכאל ואמרה לו שאני למטה. היא שאלה אותו בעקיפין והגיעה לזה אכשהו אם הוא ידע שאני מחבבת אותו, ואני לא יודעת אם הוא אמר זאת בכוונה או לא, אבל הוא ענה מה באמת?
מה לעזעזל יש לילד הזה, אני מנג'סת לו כל יום בערך, יצאנו כבר ל-2 בדייטים ואני מנסה לדבר איתו כל יום, והוא לא קולט?!!!! יאו..
אה והתברר לי שעוד חברה שלי דלוקה קשות על מיכאל! =/
אבל היו כמה פלוסים במסיבה הזאת, ממש התקרבתי לידיד מהכיתה שלי, הוא כזה נחמד. הוא סיפר לי שהוא נחשב לחננה בבית הספר הקודם שלו מסיבות רגילות שילדים דפוקים שחושבים את עצמם אומרים.
חזרתי הבייתה בסביבות 12 בלילה, נשבעת לכם שכאבו לי שרירי העיניים(אם יש כזה דבר) ומזל שיש את אמא שנתנה לי לא ללכת ללימודים ליום 1.
ועוד מה מחכה לי היום? עוד שעתיים חברה, כשהיא תילך חברה אחרת באה אליי והולכות לנמל למסיבת יומולדת והיא תישן אצלי. ועוד מלא מלא שיעורי בית.
ממתי נהייתי כל כך עסוקה?!
♥

regina spektor - Fidelity

יום מגמה זה יום מעייף במיוחד, אבל לשם שינוי ממש נהנתי בו.
קודם כל, אתמול בערב התחרפנתי לי קצת בחדר, שמתי מוזיקה על פול וליום, התחלתי לרקוד בחזייה ותחתונים, ובחרתי בגדים להיום. היה לי אחלה של מצב רוח, ולכן גם בחרתי בגדים נחמדים :)
אבל היום, באתי שמחה בבוקר, עם חולצת סטרפלס שחורה עם פסים לבנים וחצאית, ופתאום אני קולטת את כולם עם חולצות לבנות. פאק- טקס זיכון לרבין.
לא מאמינה ששכחתי! נכנסתי בבושה לבית הספר, אבל למזלי לא הייתי היחידה. אני פשוט רגילה שהטקס בבית הספר הישן בתאריך הלועזי.
בכל מקרה,  בנתיים שיעור ציור לא ממש הולך לי, ואני רק רואה את הילדים משתפרים באומנות ורק אני נישארת מאחורה. זה כל כך מבאס אתם לא יכולים לתאר. אז לפני השיעור רצתי למורה, אמרתי לו כמה שקשה לי ושעוד לא התרגלתי לבצפר, עשיתי סטנה( כן כן אני יודעת לשחק כשאני רוצה) ואפילו הזלתי דמעה. הוא צבץ לי את הלחי ואמר לא לדאוג. אוקי לפחות זה עודד טיפה P:
אבל בגלל שהיה טקס, היום התקצר טיפה ונשארו לי קצת כוחות, אז חברה שלי צילמה אותי קצת, כי כולם החמיאו לי היום במיוחד על הסרט בשיער :)
הסתובבתי בערך כל היום עד עכשיו בת"א, וכשהייתי באוטובוס  ישבו קבוצה של ערסים אמיתיים, ופתאום אחד בא אליי ומבקש את היד שלי, לוחץ לי אותה ולא משחרר ונותן לי נשיקה! קולטים?! באמתי שזה היה ממש חמוד
עוד דבר קרה אתמול, שבגללו נכנסתי ממש לשוק.
חברה טובה שלי נידרסה. למזלי היא הצליחה לצאת מזה רק בשברים ברגליים וכאבים בכל הגוף, אבל חברה שלי ראתה את זה קורה. וזה קרה בדיוק איפה שעברתי כל שנה שעברה, אחרי בית ספר. אני מקווה שהיא תרגיש טוב.
אה וסוף סוף קללת האופניים הסתיימה והצלחתי להגיע שוב בשלום לשיעור השחייה שלי, זאת כזאת הרגשה נהדרת, אחרי אימון, בלילה, לרכב על האופניים עם מוזיקה.
אז הינה קצת תמונות מהיום,
אוהבת
קטיה

חצאית- ZARA
קשת פרחונית- ספרד