יום ראשון, 14 בנובמבר 2010

Inna - Hot

איזה כיףף, אמא נמצאת עם העבודה בים המלח ורק אני וליה לבד בבית, היא נותנת לי עוד 10 דקות לעשות מה שאני רוצה.
יש רק יום אחד בערך בשנה שאמא לא בבית וזה כמו יום חופשי. אני לא צריכה לסדר את המיטה, אין מי שיצווח לי במוח ואפשר לאכול כל דבר שרוצים!
בשביל לחגוג את זה, הזמנו את האוכל הכי משמין שיכולנו לחשוב עליו, ואיש משלוח רוסי חמוד ביותר הביא לנו המבורגר ענקי, מלא צ'יפס ותפוחי אדמה מאגאדיר. אני מרגישה הבן אדם הכי חזיר בעולם, אבל זה כל כך שווה את זה.
ראינו סרט אימה (אם אתם מתעניינים אז הטינה 2 כי אחד כבר ראיתי) והוא היה מפחיד אבל כבר דיי שכחתי מה היה..
אני חושבת שאין עוד סרט אימה בעולם הזה שאני אפחד ממנו. אני זוכרת כשהייתי בת 12, רציתי לראות את הסרט האימה האמיתי הראשון שלי. אלו היו זמנים קדמוניים, עוד לפני הVOD ואמא שלי הלכה להביא סרט מהסיפריית וידיאו. כשהיא חזרה, הכרחתי אותה לחזור ולהביא משהו שנראה יותר מפחיד, וכשחזרה הביאה את הצלצול( תזכרו שזאת הפעם הראשונה שאני רואה משהו מפחיד!).
הטמטום פה שלא ראינו את הסימן המודגם הענקי על הקלטת שעליו כתוב 18+ , וקיבלתי את השוק של החיים שלי. עדיין שידרו אז בטלויזיה את פטיטו אני חושבת, ופשוט ישבתי המומה, מול הטלויזיה אחרי הסרט, מנסה להוציא מחשבות זועתיות שעוברות לי בראש.
עכשיו, נשבעת לכם בהכל- שלמשך יותר מחצי שנה, בכיתי בלילות, ראיתי ילדה שעוקבת אחרי, סיפרתי לכל החברים שלי על הסרט הזה וחברות שלי בכוונה הפחידו אותי איפה לא- בים, בבית ובכל מקום- הייתה לי טראומה אמיתית. הייתי הולכת לישון ומדמיינת משהי באה אליי. הייתי צורחת לאמא שתבוא.
משם התחילה תקופת האימה שלי. בערך כל כיתה ז' אני וחברה שלי, שהיא דרך אגב כבר מגיל מאוד מאוד צעיר לצערי למדה אותי מה זה סקס ועוד דברים (איכ), עשינו סיאנסים ותקשרנו עם רוחות. עד היום אני לא יודעת, לאמין או לא? הלוח זז, אבל אולי זה רק אנרגיות? אני עד היום עם סימן שאלה ענקי.
בקיצור מאז עדיין לא עברתי עוד סרט אימה שהפחיד אותי. זהו, עברתי את מחסום הפחד, נשבעת לכם!

אין תגובות: