שוב הבלבול.
מאוהבת, לא מאוהבת? ולמה לעזעזל מאז שעברתי בצפר כל הזמן בנים עולים לי בראש? אבל לא סתם בנים, שני בנים ובמיוחד- מיכאל. כמובן.
בבית הספר מתעלם ממני, לא רוצה להפגש איתי ובפייס מתפלא למה אני מנסה לעשות איתו שיחות נפש. חברה שלי אמרה לי מה שאני מנסה לעשות כל הזמן הזה, לתת לו זמן ושאני אתבשל במחשבות שלי וארקב בהן,ובקיצור- פשוט לתת לו אוויר. אבל זה קשה. זה קשה כי מיכאל לא ילד רגיל. הוא משחק בי בלי כוונה רעה, אבל הוא עושה את זה, תוקע אותי. משהו חריג, ואמרתי לו שאני כבר לא מאוהבת בו יותר- והוא אומר שזה קשה לשמוע. ואני לא רק מדברת על קשר של בני זוג, אלה על כחבר טוב, הוא באמת אחד האנשים שיותר שווה לפתח איתם קשר.
אני חושבת שאני אחרי קצת מחשבה אומר לו שלא התכוונתי לזה ושאני עדיין אוהבת אותו, לא להלחץ. זה יכול קצת להלחיץ אני חושבת. הוא, בכל זאת, לא בן אדם מרוגש במיוחד, די סגור מהבחינה הזו, וצריך לתת לו את הזמן שלו להפתח. אני די בטוחה שמה שלי ולרב נראה מובן מאיליו, להתרגש, לאהוב בקלות, להפתח ולתקשר בצורה רגשית, זה לא כל כך מובן מאיליו בשבילו.
אתמול חלמתי שאני רוקדת איתו, מכירים את החלומות הנהדרים האלה? זה כמו שחלמתי שאני מתנשקת בפעם הראשונה, אני חושבת שהייתי בת 12 כשחלמתי את זה, עם ילד שהייתי דלוקה עליו מאיזה טלנובלה ספרדית דפוקה, ויום אחרי זה הייתי בעננים. אין על מה שהדמיון עושה, באמת.
דבר אחד שמעצבן אותי בתיכון בקשר לאופנה, אבל כנראה שאני צריכה להפנים שככה העולם- כולם מושפעים מכולם (כמו שצריך כי אין אפשרות אחרת), אבל ממש מחכים אחד את השני. אז אם זה לא סקיני, או עליונית תחרה, מחליק לשיער, נעלי בובה וכו,- אז אצלנו כל אחד כאילו מתחקמת, היא חשה דיוות האופנה! עלק. כולן נראות אותו הדבר, חצאיות עד הבטן גזרה גבוהה, אודם אדום חזק, בנדנה כמו של מנקות על הראש ואופנה של שנות החמישים כזאת. כולן מנסות להראות בנות איזה 25 וזה סתם מגוחך. זה יפה, אבל חלאס אתן אותו הדבר!
מצטערת שאני כזאת עצבנית היום, אולי אני סתם מגזימה. אני יודעת שלא הכל טוב אמנם אני מאמינה שהכל לטובה. באמת.
:)
מאוהבת, לא מאוהבת? ולמה לעזעזל מאז שעברתי בצפר כל הזמן בנים עולים לי בראש? אבל לא סתם בנים, שני בנים ובמיוחד- מיכאל. כמובן.
בבית הספר מתעלם ממני, לא רוצה להפגש איתי ובפייס מתפלא למה אני מנסה לעשות איתו שיחות נפש. חברה שלי אמרה לי מה שאני מנסה לעשות כל הזמן הזה, לתת לו זמן ושאני אתבשל במחשבות שלי וארקב בהן,ובקיצור- פשוט לתת לו אוויר. אבל זה קשה. זה קשה כי מיכאל לא ילד רגיל. הוא משחק בי בלי כוונה רעה, אבל הוא עושה את זה, תוקע אותי. משהו חריג, ואמרתי לו שאני כבר לא מאוהבת בו יותר- והוא אומר שזה קשה לשמוע. ואני לא רק מדברת על קשר של בני זוג, אלה על כחבר טוב, הוא באמת אחד האנשים שיותר שווה לפתח איתם קשר.
אני חושבת שאני אחרי קצת מחשבה אומר לו שלא התכוונתי לזה ושאני עדיין אוהבת אותו, לא להלחץ. זה יכול קצת להלחיץ אני חושבת. הוא, בכל זאת, לא בן אדם מרוגש במיוחד, די סגור מהבחינה הזו, וצריך לתת לו את הזמן שלו להפתח. אני די בטוחה שמה שלי ולרב נראה מובן מאיליו, להתרגש, לאהוב בקלות, להפתח ולתקשר בצורה רגשית, זה לא כל כך מובן מאיליו בשבילו.
אתמול חלמתי שאני רוקדת איתו, מכירים את החלומות הנהדרים האלה? זה כמו שחלמתי שאני מתנשקת בפעם הראשונה, אני חושבת שהייתי בת 12 כשחלמתי את זה, עם ילד שהייתי דלוקה עליו מאיזה טלנובלה ספרדית דפוקה, ויום אחרי זה הייתי בעננים. אין על מה שהדמיון עושה, באמת.
דבר אחד שמעצבן אותי בתיכון בקשר לאופנה, אבל כנראה שאני צריכה להפנים שככה העולם- כולם מושפעים מכולם (כמו שצריך כי אין אפשרות אחרת), אבל ממש מחכים אחד את השני. אז אם זה לא סקיני, או עליונית תחרה, מחליק לשיער, נעלי בובה וכו,- אז אצלנו כל אחד כאילו מתחקמת, היא חשה דיוות האופנה! עלק. כולן נראות אותו הדבר, חצאיות עד הבטן גזרה גבוהה, אודם אדום חזק, בנדנה כמו של מנקות על הראש ואופנה של שנות החמישים כזאת. כולן מנסות להראות בנות איזה 25 וזה סתם מגוחך. זה יפה, אבל חלאס אתן אותו הדבר!
מצטערת שאני כזאת עצבנית היום, אולי אני סתם מגזימה. אני יודעת שלא הכל טוב אמנם אני מאמינה שהכל לטובה. באמת.
:)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה