היא לא דומה - ארקדי דוכין

הימים האחרונים פשוט הזויים.
הכל התחיל בחמישי. באתי לבית הספר, מבואסת מזה שיש ספורט על הבוקר ויש לי בעיה ברגל, ועם זה אני צריכה לרוץ, ושהיום הזה הוא ארוך ומייגע. אחרי שיעור שעבדתי קשה, הלכתי להחליף בגדים ואני מגלה ששכחתי את הבגדים להחלפה. השיער שלי נראה זועה, כולי רטובה ומזיעה, עם כאבים חזקים מהריצה ופשוט יודעת שזה לא הולך להיות היום שלי.
אמרתי לעצמי שלא משנה מה אני הולכת הביתה, וכשאני רוצה משהו הוא יקרה. אז אחרי בערך רבע שעה של שכנועים בטלפון עם אמא שלי היא הרשתה לי ללכת. הלכתי למחנכת שלי להגיד לה שאני הולכת וצריכה את האישור שלה, וכשהיא שאלה מה קרה ולמה, התחלתי לבכות ובטירוף. לא יודעת מאיפה זה צץ אבל פשוט בכיתי.
היא הושיבה אותי מחוץ לחדר מורים וניסתה להבין מה קורה. באותו הזמן באה שבת איתנו מורה שלא פגשתי בעבר, והיא באה ואומרת בעדינות" שלום חמודה, אני היועצת של בית הספר", וכשמעתי את זה התחלתי ממש לבכות, בלי להצליח להפסיק. היא אמרה שבטוח הבכי שלי בא ממקום, שאני עוברת משהו ושאבוא ליעוץ אצלה. שאני, אבוא ליועצת/פסיכולוגית? בחיים לא! זה לא רק לאנשים עם בעיות נפשיות?..
אז עזבתי באמצע היום, ובשביל לנקות את הראש לקחתי את האופניים ופשוט ברחתי לים. אפילו לא לקחתי את האייפוד שלי- אלה רק ספר והרעש הנעים של הגלים. אפילו נכנסתי קצת למים ופינקתי את עצמי בגלידת מלאה קלוריות.
חזרתי הביתה והרגשתי הרבה יותר טוב.
אחרי איזה שעה, קיבלתי טלפון מחברה שלי ואומרת לי "זוכרת על מה דיברנו בבוקר? אז נחשי מה? אני ותום חברים!" ואני שומעת את שניהם ברקע שמחים. בהתחלה חשבתי שהם עובדים עלי, אבל באמת שלחברה הכי טובה שלי, שתמיד דיברנו על זה שקשה לנו למצוא את האחד, חבר שבאמת אנחנו רוצות- מתקשרת אלי ואומרת לי את זה. אני שמחה בשבילה הכי שבעולם, ובאותו הזמן מקנאה. בימים האחרונים אני מתעוררת כל לילה, באמצע השינה, אחרי חלומות על מיכאל. בחלומות הוא הבן אדם ההפוך. הוא בא אלי, מחבק אותי ושמח. מה שהייתי רוצה שייקרה. יצא לנו לדבר ממש קצת בזמן האחרון, אבל מספיק שאנחנו מדברים קצת- אני כבר חושבת לי מחשבות שאני צריכה לנטוש.
בשביל להשתחרר יצאתי עם חברה שלי לראות הארי פוטר. הסרט פשוט מדהים, ואני עוד לא מהילדות שמחורפנות על הסרטים/ספרים. באמת שאחלה ספר.
והיום- היום אני גאה בעצמי במיוחד. נסעתי עם חברה שלי, ועוד 2 חברות של אמא שלי מנמל ת"א עד הרצליה! בסה"כ 22 ק"מ! :)
אני בטוחה שרב הדברים הם באמת פשוטים, ואני פשוט מסבכת אותם. אני חושבת יותר מידי. פשוט צריך לחיות את הרגע .
אני צודקת?

Amy Winehouse - Tears Dry On Their Own

שוב הבלבול.
מאוהבת, לא מאוהבת? ולמה לעזעזל מאז שעברתי בצפר כל הזמן בנים עולים לי בראש? אבל לא סתם בנים, שני בנים ובמיוחד- מיכאל. כמובן.
בבית הספר מתעלם ממני, לא רוצה להפגש איתי ובפייס מתפלא למה אני מנסה לעשות איתו שיחות נפש. חברה שלי אמרה לי מה שאני מנסה לעשות כל הזמן הזה, לתת לו זמן ושאני אתבשל במחשבות שלי וארקב בהן,ובקיצור- פשוט לתת לו אוויר. אבל זה קשה. זה קשה כי מיכאל לא ילד רגיל. הוא משחק בי בלי כוונה רעה, אבל הוא עושה את זה, תוקע אותי. משהו חריג, ואמרתי לו שאני כבר לא מאוהבת בו יותר- והוא אומר שזה קשה לשמוע. ואני לא רק מדברת על קשר של בני זוג, אלה על כחבר טוב, הוא באמת אחד האנשים שיותר שווה לפתח איתם קשר.
אני חושבת שאני אחרי קצת מחשבה אומר לו שלא התכוונתי לזה ושאני עדיין אוהבת אותו, לא להלחץ. זה יכול קצת להלחיץ אני חושבת. הוא, בכל זאת, לא בן אדם מרוגש במיוחד, די סגור מהבחינה הזו, וצריך לתת לו את הזמן שלו להפתח. אני די בטוחה שמה שלי ולרב נראה מובן מאיליו, להתרגש, לאהוב בקלות, להפתח ולתקשר בצורה רגשית, זה לא כל כך מובן מאיליו בשבילו.
אתמול חלמתי שאני רוקדת איתו, מכירים את החלומות הנהדרים האלה? זה כמו שחלמתי שאני מתנשקת בפעם הראשונה, אני חושבת שהייתי בת 12 כשחלמתי את זה, עם ילד שהייתי דלוקה עליו מאיזה טלנובלה ספרדית דפוקה, ויום אחרי זה הייתי בעננים. אין על מה שהדמיון עושה, באמת.
דבר אחד שמעצבן אותי בתיכון בקשר לאופנה, אבל כנראה שאני צריכה להפנים שככה העולם- כולם מושפעים מכולם (כמו שצריך כי אין אפשרות אחרת), אבל ממש מחכים אחד את השני. אז אם זה לא סקיני, או עליונית תחרה, מחליק לשיער, נעלי בובה וכו,- אז אצלנו כל אחד כאילו מתחקמת, היא חשה דיוות האופנה! עלק. כולן נראות אותו הדבר, חצאיות עד הבטן גזרה גבוהה, אודם אדום חזק, בנדנה כמו של מנקות על הראש ואופנה של שנות החמישים כזאת. כולן מנסות להראות בנות איזה 25 וזה סתם מגוחך. זה יפה, אבל חלאס אתן אותו הדבר!
מצטערת שאני כזאת עצבנית היום, אולי אני סתם מגזימה. אני יודעת שלא הכל טוב אמנם אני מאמינה שהכל לטובה. באמת.
:)

Inna - Hot

איזה כיףף, אמא נמצאת עם העבודה בים המלח ורק אני וליה לבד בבית, היא נותנת לי עוד 10 דקות לעשות מה שאני רוצה.
יש רק יום אחד בערך בשנה שאמא לא בבית וזה כמו יום חופשי. אני לא צריכה לסדר את המיטה, אין מי שיצווח לי במוח ואפשר לאכול כל דבר שרוצים!
בשביל לחגוג את זה, הזמנו את האוכל הכי משמין שיכולנו לחשוב עליו, ואיש משלוח רוסי חמוד ביותר הביא לנו המבורגר ענקי, מלא צ'יפס ותפוחי אדמה מאגאדיר. אני מרגישה הבן אדם הכי חזיר בעולם, אבל זה כל כך שווה את זה.
ראינו סרט אימה (אם אתם מתעניינים אז הטינה 2 כי אחד כבר ראיתי) והוא היה מפחיד אבל כבר דיי שכחתי מה היה..
אני חושבת שאין עוד סרט אימה בעולם הזה שאני אפחד ממנו. אני זוכרת כשהייתי בת 12, רציתי לראות את הסרט האימה האמיתי הראשון שלי. אלו היו זמנים קדמוניים, עוד לפני הVOD ואמא שלי הלכה להביא סרט מהסיפריית וידיאו. כשהיא חזרה, הכרחתי אותה לחזור ולהביא משהו שנראה יותר מפחיד, וכשחזרה הביאה את הצלצול( תזכרו שזאת הפעם הראשונה שאני רואה משהו מפחיד!).
הטמטום פה שלא ראינו את הסימן המודגם הענקי על הקלטת שעליו כתוב 18+ , וקיבלתי את השוק של החיים שלי. עדיין שידרו אז בטלויזיה את פטיטו אני חושבת, ופשוט ישבתי המומה, מול הטלויזיה אחרי הסרט, מנסה להוציא מחשבות זועתיות שעוברות לי בראש.
עכשיו, נשבעת לכם בהכל- שלמשך יותר מחצי שנה, בכיתי בלילות, ראיתי ילדה שעוקבת אחרי, סיפרתי לכל החברים שלי על הסרט הזה וחברות שלי בכוונה הפחידו אותי איפה לא- בים, בבית ובכל מקום- הייתה לי טראומה אמיתית. הייתי הולכת לישון ומדמיינת משהי באה אליי. הייתי צורחת לאמא שתבוא.
משם התחילה תקופת האימה שלי. בערך כל כיתה ז' אני וחברה שלי, שהיא דרך אגב כבר מגיל מאוד מאוד צעיר לצערי למדה אותי מה זה סקס ועוד דברים (איכ), עשינו סיאנסים ותקשרנו עם רוחות. עד היום אני לא יודעת, לאמין או לא? הלוח זז, אבל אולי זה רק אנרגיות? אני עד היום עם סימן שאלה ענקי.
בקיצור מאז עדיין לא עברתי עוד סרט אימה שהפחיד אותי. זהו, עברתי את מחסום הפחד, נשבעת לכם!

Kylie Minogue - Love At First Sight

אני באחלה מצב רוח!
למרות שמיכאל ואני כבר ב-כ-ל-ל לא מדברים, החיים מחייכים לי.
אתמול ניפגשתי עם תמיר בפארק אחרי השחייה שלי.  הייתי מבואסת בגלל בית הספר, בגלל שאני כל כך עייפה- ממש אין לי כוח לכלום.
אז הגעתי לשחייה והתאכזבתי לגלות שעדיין יש לנו מורה מחליפה והמורה בח"ול. אני מרגישה עצובה בשבילה כי כולם שואלים אותה מתי הוא חוזר, וגם ככה לא סובלים אותה.
בכל מקרה, אחרי שחיכיתי אולי עשרים דקות למקלחת, חפפתי, השפרצתי עליי מלא בושם בשביל שלא יתנדף (ושלא יהיה לי ריח של כלור), לבשתי חצאית אדומה עם חולצת סטרפלס, בחוץ חיכה לי ידיד שלי ורצנו לפארק. ומשם אני ותמיר ניפגשנו.
פעם ראיתם את הפרק של Icarly כאשר היא חיפשה חבר מלא זמן ועשה בחינות להמון בנים, ובסוף חשבה שמצאה את האחד, וכשהם בילו ביחד הוא כל שנייה נכנס לה למשפט? כזה הוא תמיר.אני לא חושבת עלינו בכלל בקטע רומנטי, סתם עוד ידיד, אבל אני משתדלת לא לצרוח עליו לפעמים. זה ממש ככה: אתה יודע, כשהיה לי חבר הו-" וואו והיה לי יום כזה מוזר היום" ומפטפט בלי סוף, גם משפטים משום מקום!
כשהיינו בדרך הבייתה, הוא ליווה אותי כי היינו עם אופניים, ואמר לי כמה דקות לפני כן שהוא נורא עצוב בזמן האחרון, ואז בלי לחשוב פעמיים אמרתי - "חבל שאין לי את האומץ לנשק אותך", ומייד שננו התנגשנו בעמוד, ממש כמו בסרטים..

הוא נבהל כנראה או שהיה מופתע, אבל אני יכולה להבטיח לכם שפחות ממני, כי לא האמנתי שזה מה שיצא לי הרגע מהפה ולא ידעתי שיש לי את האומץ, ואחר כך כשהגענו הבייתה, ישבנו על ספסל בחוץ, והוא הכריח אותי להגיד למה אמרתי את זה, הצלחתי לחמוק הבייתה במהירות בלי לומר תשובה בגלל שאמא שלו צרחה עליו בטלפון כל חמש דקות בערך.

בכל מקרה, לפני בערך 3 ימים קניתי שמלה יפהיפייה מBERSHKA שאתם כל כך תקנאו בי! פשוט מושלמת!

היה כל כך חם, ולמרות זאת, גררתי את חברה שלי גאיה הרקדנית לגג בניין המחול ושם צחקנו, הצתלמנו ונהננו.

שמלה: Bershka
צמיד פנינים: FOREVER 21
סרט פרחוני בצבע ורוד: ברצלונה

Kylie Minogue - Get Outta My Way

שבת בבוקר, יום יפה.
שומעת ברקע את השיר פתיחה של סקורה לוכדת הקלפים, וואו זה כזה נוסטלגיה- הייתי חייה על הסידרה הזא תכשהייתי קטנה, והלוואי שהיום הייתי שמה את השיר ככותרת, רק חבל שאני לא בצב רוח הזה (http://www.youtube.com/watch?v=Jafyp1L0i7Q

אני מעוצבנת ממש. לא התחלתי לעשות ש"ב ויש לי המון, מיכאל פשוט מייבש אותי בטירוף. נכון שהוא היה צריך להחזיר לי תשובה בקשר אם הוא רוצה לצאת או לא? חשבתי שהרעיון הכי טוב זה פשוט להגיד לו שלא ייתן תשובה, אלה מתי שיהיה לו נוח ושייקח את הזמן, כי הייתם צריכים לראות באיזה עצבים הוא. אבל שיידע שאני ממשיכה הלאה.
אבל הקטע הוא שהוא ממשיך לייבש. ממשיך להתרחק.
לאומת זאת, שישיסט מתוק הציא לי לצאת! אבל אנחנו לא ממש מכירים אז העדפתי לדבר איתו קודם ונראה אך הולך.
היום סוף סוף הייתי אמורה להיפגש עם ידיד שלי אחר, הגיע השעה 4 כבר בשעון והוא עדיין לא מתקשר. אולי הוא כבר מחכה לי? התקשרתי מהר ומסתבר שהוא השתכר אתמול (WTF), הגיע הבייתה שיכור ואמא הענישה אותו.
תגידו אנשים בסדר?
שלא לדבר על כמה שאני רבה עם אמא שלי. על הכל בזמן האחרון.
 הינה- אפילו עכשיו, לבד בחדר עם דלת סגורה בלי לדבר איתה.
ואני יודעת כמה שהמשפט הזה קיטשי אבל הוא כזה נכון- מוזיקה עוזרת ברמות. אז הינה, עכשיו אני הולכת לגמור לקרוא את הספר שלי (befor i die כל כך אופטימי שזה משהו) ופשוט לרקוד עם השיר של הכותרת בחזייה ותחתונים עד שאתעלף! XD רק המחשבה עושה לי טוב :)
"עיני עוצמת, אני חולמת, אך יום אחד אומר לך הכל, ואז בלי פחד, נמצוא ביחד, את הרגע הזה- הרגע הגדול! אז בוא, איתך, ניתפוס יחדיו את כל קלפי הקלאו, נתפוס אותם, נחזיר אותם-  סאקורה היא לוכדת הקלפים!.......................

...מצטערת שאני מתחרפנת...

every time i see you falling- jewel

עוד יום.
אנשים מתחילים לקורא סוף סוף את הבלוג וזה נחמד, מספטמבר יש לי 2000 ומשהו כניסות (!)
חיכיתי כל היום לסוף היום, בשביל ללכת למחשושיה ( מקום קבוע שלי עם חברים בבצפר) בשביל לפגוש את חברי הקרובים שחר וניב בשביל לצלם את ניב היפייפה לבלוג. מקווה שאהבתם :)

סווצארט- תמנון

נעליים- convers

חולצה-TNT

ג'ינס- TNT

P:

למי שיש בעיה עם להגיב בבלוג-
לוחצים בסוף כל פוסט על X תגובות (נגיד כתוב 1 תגובות), ושם יש לך אפשרויות של מאיפה אתה רוצה להגיב( "בחר זהות"), ובמקום על חשבון גוגל לוחצים על אנונימי. משם לא תהיה לכם בעיה.

Glee - Poker Face

אני רוצה לישון.
השעה 6:58 בבוקר, מתקוננת לבית הספר. חשבתי שייקח לי הרבה זמן לבחור בגדים אבל בסוף פשוט הלכתי על חצאית ג'ינס עם גופייה ורודה של בילבונג. אני חייבת להוסיף, שאתמול לבית הספר התלבשתי ממש מתוק, תזכירו לי לצלם שמלת וינטג' בצבע קרם עם סנדלים חומים וצעיף!
אני כבר עייפה, עייפה מהכל.
כל החברות שלי קוראות מהבלוג, ויש פוסטים שאני כל כך ממהרת, שאני פשוט פולטת שמות אמיתים, או יותר מידי פרטיות(אני מקווה שלא) ומפחדת לפגוע.
אני כל כך עייפה, בגלל מיכאל ועוד ילד בשם תמיר. לא סיפרתי לכם כי אני מרגישה שכל מה שאני כותבת עליו בבלוג זה עליהם, אבל מה לעשות שמיכאל פשוט הרס לי את המוח. אני כבר לא בטוחה שאני רוצה איתו עוד משהו, הרי כל נושאי השיחה שלנו בזמן האחרון זה להיות ביחד או לא ליות ביחד? הוא טוען שהוא מפחד כי הוא לא רוצה לפגוע או להיפגע, אני מנסה לשכנע אותו שמתישהו הוא עוד ייפגע וככה החיים, צריך סיכונים, אז הוא עכשיו חושב על זה- ואני תקועה. פשוט מחכה לבן שיגיד לי אם הוא רוצה לצאת איתי. אוף!!!
אולי פשוט לוותר? אולי באמת..
ותמיר הוא ילד מהשחייה שלי, שניצא ברביעי ונראה לאן זה יילך, אולי סתם כיוון הידידים.
בבית הספר עולים לי שכבות על שכבות של ש"ב שלא עשיתי עדיין, למרות שהציונים לא כאלה נוראיים..
סוף סוף היה לנו שיעור אתמול רישום וילדים מאוד+++ אהבו מה שעשיתי. תודה לאל לא יצא לי קישקוש.
אבל באמת שאין לי כוח. כבר הבוקר השדעון מעורר נכנס לי לחלום, ואפילו בחלום אני דואגת. אלכתי כנראה המון במסיבה, וחייבו אותי בסביבות ה-750 ש"ח. וואו אני מוזרה.
הינה משפט מתוק, שלרב אני לא מקשיבה למשפטים האלה- אבל הוא היה חמוד במיוחד: you never know who's falling in love with your smile :)


יום מקסים שיהיה לכם.
נ.ב. הלוואי שאבא שלי כבר יחזור מפינלנד שלו..