:)

המוח כבר לא מתפקח מרב שאני עייפה, אבל אני חייבת להוסיף שאני משנה כל את השם של הבלוג, כי קשה לי להחליט על שם. עדיין לא מצאתי את השם המושלם. יש מצב אתם עוזרים?

לי בירן- סיוון

בבית, אחרי טיול שנתי :)
מכירים את ההרגשה שימים שלמים נמחקים לכם? ככה אני עכשיו מרגישה.
אמנם אני זוכרת הרבה מהטיול( הוא היה אתמול חח), אבל אני רק רואה תמונות בראש שאני צופה בילדים. כאילו שלא הייתי שם.אם לנסות להסביר- כלומר מבחינה רגשית. הראש שלי לא היה בכלל בטיול, לא התנהגתי כמו עצמי והייתי הרבה יותר סגורה. האמתי, שרציתי הבייתה. הזמן עבר לאט לאט.
תנחשו למה.
מיכאל עדיין יושב שמה במוח הקטן שלי ומשתלט עליו, ואם כמה שקשה לי להוציא אותו- הוא לא יוצא וגם כך במציאות.
בכל הטיול הוא תמיד צץ לו מכל הילדים. זה מזכיר לי שאמא שלי סיפרה לי, שכשהיא באה לקחת אותי מהגן, כל הילדים היו במתושטש ושחור לבן, ורק אני הייתי בצבעים וברורה. זה הרגיש לי ממש ככה.
בערב הלכתי לאחד החדרים ובמקרה גם מיכאל היה בפנים. בליבי, רציתי שהוא יהיה כי לא עניין אותי משהו אחר, אבל לא העזתי להסתכל עליו.
שכבתי על המיטה שמה וראשי היה מונח על חברה שלי שישבה במיטה, וכולם צחקו. רציתי שמיכאל יגיד משהו אליי, אבל זה כמובן לא קרה.
עכשיו דיברתי עם הילדה הזאת בפייסבוק, פתאום היא אומרת לי "את יודעת, אני מקנאה בך. כל הזמן ראיתי את מיכאל נועץ בך מבטים, וכשיצאת מהחדר, הוא שאל איפה את".
יא ראבק עם הילד הזה! די שיעזוב אותי!
ועכשיו למשהו מעניין יותר, כי אני מרגישה שאני קודחת לכם במוח על ילד שאתם אפילו לא מכירים! מצטערת..
אז החלטתי להכין בובה, האמתי שזאת הייתה מטרה לשיעור פיסול אבל כל כך נהנתי שהכנתי כמה, והינה הטובה מבינהם.
היא קצת( מאוד) מפחידה, אבל זה מה שאהבתי בה. היא מזכירה לי את הצ'יזבט היחיד שבאמת צימרר אותי, ועד היום אני מפחדת ממנו- דולי. ( למי שלא מכיר- בובה שרוצחת יום אחרי יום משפחה שלמה)
רק שהוספתי לזה קצת משהו מצחיק וחמוד אפילו/צבעוני.
לילה טוב שיהיה,
קטיה

Paramore - The only exception

אז זהו.. כנראה שסיפור מיכאל מסתיים פה.
זוכרים עד כמה שהייתי מבולבלת? אז זהו. הילד מתוסבך כנראה, וויתר עליי.
עד שהתאהבתי באמת, למה? למה זה מגיע לי? אני ממש אהבתי אותו.
כבר בערך שבוע שאני מרגישה שמשהו משונה עם ההתנהגות שלו, ואחרי שחברה שלי אמרה לו שאני מחבבת אותו- עוד יותר.
הוא פגע בי. מאוד.
למה הוא מכאיב לי?  אתמול בשיחה שלנו הוא כתב לי שאני נסיכה, ויפה וזאת הבעיה אצלו, אבל זה רק עושה לי יותר קשה.
אני הייתי מחזיקה אותו בידיים שלי, לוקחת את הכאב ממנו, ורק רוצה שישאר. הייתי עושה הכל כדי שיאהב אותי, אבל זה כבר לא יעבוד. כל כך קשה לי להגיד לו להתראות.
"למה אני? מכל העולם??? יש כל כך הרבה חכמים, ויפים ומוכשרים ועשירים? למה כולם כל הזמן רוצים שאני אגיד שאני אוהב אותם? אני לא אוהב את עצמי! איך את מצפה שאני אוהב אותך?
זה לא שאני לא אוהב אותך את הדבר הכי מקסים ויפה שפגשתי. אבל אני לא רוצה לפגוע בך. אם אני אגיד כן אני אפגע בך עוד חודשיים. אם אני אגיד לא אני אפגע בך עכשיו"
 אני יודעת שאין בזה שום הגיון אבל מה אני יכולה לעשות?אך אני יכולה להמשיך שאני עדיין מאוהבת?

4 Strings - Take Me Away

יום שבת בבוקר עם נענע :) יושבות בבית קפה והולכות לפארק, טיפונת מתחרפנות

-נענע: "אני כל כך מפוצצת! וכל כך לבנה אוףף"

שמש מסנוורת

גלגלון טיפה עקום ;)

למי יש קוביות?!

Justin Bieber Runaway Love

כפי שאתם רואים אני לא בבית הספר היום..
אתמול קרו כל כך הרבה  דברים. וכשחושבים על זה, בכל יום קורה משהו חדש. בכל יום מגלים משהו ועם כמה שזה נשמע קיטשי- זה נכון. מספיק שתשבו על היום במרפסת שלי ותשמעו את הרעש של תל אביב, תגלו משהו חדש.
בכל מקרה, יום חמישי זה יום ארוך, מאוד ארוך. הוא התחיל בשיעור ספורט על הבוקר, ולאחר 7 סיבובי ריצה (סביבות ה-1500) ממש התמוטטתי בסוף השיעור, ואם כמה שהייתי גאה בעצמי שעשיתי את זה יצאו לי קצת דמעות, זה היה ממש הזוי. אני פשוט לא סובלת לרוץ הרבה, זה נותן לי הרגשה של סבתא זקנה שלא יכולה להזיז שריר, וכשאני רצה תמיד ניהיים לי התקפי צחוק, זה ממש מוזר!
המשכתי להיות אדומה כמו עגבנייה לאיזה חצי שעה, ולמזלי הייתי חכמה להביא בגדי החלפה( שמלה צהובה פרחונית מקסימה שיש לי אותה בערך 3 שנים ואכשהו היא עדיין טובה, ופרח גדול בשיער עם נעלי הפלטפורמה שלי שזה ממש מביך לנעול אותן כי הן דיי הרוסות). היה יום ארוך, ואחרי בית ספר נסעתי עם חברתי הטובה נתי וניב לביתו למסיבת יום הולדתו. רק הדרך לרכבת הייתה מייגעת עם הנעליים האלה, עם תיק ששוקל יותר ממני, ועם חום של מליון מעלות מחוץ.
נסענו לפרדס חנה שזה לקח עוד שלושת רבעי שעה, למרות שממש כיף לנסוע ברכבת. יש הרבה חיילים חמודים :)
בכל מקרה, רב הילדים במסיבה לא היו הסוג שלי, וניב הזמין רק איזה 5 ילדים מהבית ספר. אני הייתי כל כך עיפה, שאפילו רב המסיבה הייתי בחדר שלו, מדברת בתורות עם ילדים נכנסים ויוצאים. אפילו לא הצטערתי שלא ניסית להתחבר איתם כי ידעתי שלא ייצא מזה כלום.
כשחברתי הכי טובה בתלמה, נתי, נכנסה החלטנו להכנס לפייסבוק והיר התכתבה עם מיכאל ואמרה לו שאני למטה. היא שאלה אותו בעקיפין והגיעה לזה אכשהו אם הוא ידע שאני מחבבת אותו, ואני לא יודעת אם הוא אמר זאת בכוונה או לא, אבל הוא ענה מה באמת?
מה לעזעזל יש לילד הזה, אני מנג'סת לו כל יום בערך, יצאנו כבר ל-2 בדייטים ואני מנסה לדבר איתו כל יום, והוא לא קולט?!!!! יאו..
אה והתברר לי שעוד חברה שלי דלוקה קשות על מיכאל! =/
אבל היו כמה פלוסים במסיבה הזאת, ממש התקרבתי לידיד מהכיתה שלי, הוא כזה נחמד. הוא סיפר לי שהוא נחשב לחננה בבית הספר הקודם שלו מסיבות רגילות שילדים דפוקים שחושבים את עצמם אומרים.
חזרתי הבייתה בסביבות 12 בלילה, נשבעת לכם שכאבו לי שרירי העיניים(אם יש כזה דבר) ומזל שיש את אמא שנתנה לי לא ללכת ללימודים ליום 1.
ועוד מה מחכה לי היום? עוד שעתיים חברה, כשהיא תילך חברה אחרת באה אליי והולכות לנמל למסיבת יומולדת והיא תישן אצלי. ועוד מלא מלא שיעורי בית.
ממתי נהייתי כל כך עסוקה?!
♥

regina spektor - Fidelity

יום מגמה זה יום מעייף במיוחד, אבל לשם שינוי ממש נהנתי בו.
קודם כל, אתמול בערב התחרפנתי לי קצת בחדר, שמתי מוזיקה על פול וליום, התחלתי לרקוד בחזייה ותחתונים, ובחרתי בגדים להיום. היה לי אחלה של מצב רוח, ולכן גם בחרתי בגדים נחמדים :)
אבל היום, באתי שמחה בבוקר, עם חולצת סטרפלס שחורה עם פסים לבנים וחצאית, ופתאום אני קולטת את כולם עם חולצות לבנות. פאק- טקס זיכון לרבין.
לא מאמינה ששכחתי! נכנסתי בבושה לבית הספר, אבל למזלי לא הייתי היחידה. אני פשוט רגילה שהטקס בבית הספר הישן בתאריך הלועזי.
בכל מקרה,  בנתיים שיעור ציור לא ממש הולך לי, ואני רק רואה את הילדים משתפרים באומנות ורק אני נישארת מאחורה. זה כל כך מבאס אתם לא יכולים לתאר. אז לפני השיעור רצתי למורה, אמרתי לו כמה שקשה לי ושעוד לא התרגלתי לבצפר, עשיתי סטנה( כן כן אני יודעת לשחק כשאני רוצה) ואפילו הזלתי דמעה. הוא צבץ לי את הלחי ואמר לא לדאוג. אוקי לפחות זה עודד טיפה P:
אבל בגלל שהיה טקס, היום התקצר טיפה ונשארו לי קצת כוחות, אז חברה שלי צילמה אותי קצת, כי כולם החמיאו לי היום במיוחד על הסרט בשיער :)
הסתובבתי בערך כל היום עד עכשיו בת"א, וכשהייתי באוטובוס  ישבו קבוצה של ערסים אמיתיים, ופתאום אחד בא אליי ומבקש את היד שלי, לוחץ לי אותה ולא משחרר ונותן לי נשיקה! קולטים?! באמתי שזה היה ממש חמוד
עוד דבר קרה אתמול, שבגללו נכנסתי ממש לשוק.
חברה טובה שלי נידרסה. למזלי היא הצליחה לצאת מזה רק בשברים ברגליים וכאבים בכל הגוף, אבל חברה שלי ראתה את זה קורה. וזה קרה בדיוק איפה שעברתי כל שנה שעברה, אחרי בית ספר. אני מקווה שהיא תרגיש טוב.
אה וסוף סוף קללת האופניים הסתיימה והצלחתי להגיע שוב בשלום לשיעור השחייה שלי, זאת כזאת הרגשה נהדרת, אחרי אימון, בלילה, לרכב על האופניים עם מוזיקה.
אז הינה קצת תמונות מהיום,
אוהבת
קטיה

חצאית- ZARA
קשת פרחונית- ספרד

דניאל סלומון - אהבה (" אולי זה הסתיו, ואולי זו רק השלכת, שעושה לי להיות קצת עצוב")

אלוהים יודע למה דווקא השיר הזה תקוע לי בראש.
אוף.
ובנים זה דבר מסובך.
 לא שאני רומזת שגם מין הבנות פשוט, אבל אפילו אני- לפעמים לא מבינה מה הולך להם בראש.
שאלתי לפני כמה ימים ידיד שלי בשיעור גיאוגרפיה, איזה סוג תחת בנים אוהבים.
האמתי שהשאלה עצמה הייתה בצחוק, אבל ברצינות הוא ענה לי ממש במילים האלו" בנים לא רוצים תחת קטן או גדול, הם רוצים שהוא יהיה מחוטב". הרגשתי ממש מובכת.. במיוחד שלמורה שלי לגיאוגרפיה יש תחת שפשוט אי אפשר להתעלם. הוא לפעמים מסתיר מה שכתוב מרב שהוא ענקי..
בכל מקרה, מיכאל מבלבל אותי. שמעתם על קשר, שבכלל לא מדברים בבית ספר חוץ משלום מה קורה, כלומר אין על מה! ואז כשניפגשים לבד כל העולם מסתכל עלינו רק מהאושר?
אמרתי את זה למיכאל אתמול, שזה ממש מפריע לי ואני לא מסוגלת ככה יותר, במיוחד כי העומס גובר ואין זמן להיפגש. עכשיו הכל תלוי בו.
השיר משום מה גורם לי לבכות.
ביום שישי הזה בני הדודים הקטנים שלי היו פה+ חברתי המדהימה אנה, ועשינו תמונות לעיתון ווג - חורף!
חח מקווה שתהנו.
היום סוף סוף היה לי אימון שחייה, לאחר קללת האופניים שפשוט כל פעם היה משהו שלא יכולתי בגללו להגיע לשיעור, והיה קשור אליהם.
נ.ב. אני חושבת שייצחק רבין מעיק עליי ונכנס לי לחלומות, אולי זה בגלל הסיאנס של שנה שעברה.. זאת בערך הפעם השלישית שאני חולמת עליו, והפעם היינו במכונית והוא נהג בה ואיבד שליטה. אומר משהו? או שסתם זה מתערבב לי עם האנטומייה של גריי? ;)

דוגמנים- אורי ועודד בני הדודים המקסימים, ואני.

צלמים- כל התמונות אני, באלה שהופעתי חברתי אנה

בגדים-

על הקטנצ'יק עודד- מעיל זארה, כובע זארה.

עליי- מעיל FOX, שמלת צמר- איטליה, מילאנו

אורי- כובע חום- dizzle

היהודים - אצלך בעולם

יחסית לשבוע מעייף וארוך, השבוע עבר לי מהר.
אתמול קמתי ברגל שמאל, לאחר לילה שלם שעד 2 בלילה ישבתי וציירתי ציורים של רימון, רבתי בבוקר עם אמא שלי ואם כל זה היום כבר היה נראה כמו סרט לא מוצלח במיוחד הרי היום המשיך להשתדרג עוד.. המורה לא היה מרוצה מהציורים, והציגו את העבודות במזדרון.
אני יודעת שזה לגמרי לא קשור, אבל משום מה המחשבה שכרגע עוברת לי בראש (שוב) הפחד הראשוני שלי לנשיקה. פעם, לפני מליוני שנים( בקיץ) הייתי ככה בערך כל שבוע; הצילו! אך עושים את זה??? זה בטח לא כזה קשה, הרי כל העולם ודודו מתנשקים ולא צריך להכנס להסטריה בגלל דבר כזה קטן. כאילו- מה זה כל כך מסובך, להתנשק?!
וכאשר זה קרה לי, כל כך חיכיתי לנשיקה הראשונה שלי, וכל כך חיכיתי שהיא תהיה מיוחדת- ןלבסוף אך בזבזתי אותה? על ילד שניצל אותי. ילד שלא אהב אותי. ילד שחשבתי שכן ומסתבר שכל מה שרצה היה הגוף שלי או סתם סיפוק.
ואם לומר את האמת? אני מרגישה לא התנשקתי. למרות שזאת הייתי נשיקה של בערך 20 דקות, לא נהנתי בשיט. אולי זה באמת בגלל שפשוט לא אהבתי אותו.
אני מאחלת לו שלעולם לא תהיה לו אישה, ואם כן הוא בטח יהיה עצבני וייגמרו להם הנישואים אחרי 5 דקות ושהיא תבגוד בו!
ושלא תבינו לא נכון, אני מהילדות שאף פעם לא משתתפות במשחקי הנשיקה האלה, אני- עד שנותנת משהו- רק כשזה מיוחד. סמכתי עליו.. ובגלל שנפגעתי עוד יותר קשה לי.
למה אני מדברת אתכם על זה?.. ולמה, למרות שעבר כל כך הרבה, מצאתי משהו פי אלף יותר חמוד, אני עדיין חושבת על זה??? למה עדיין אני חושבת על אחרים? אני מתארת לעצמי שתמיד תהיה לי הצלקת הזאת והיא לעולם לא תרפא, אבל אולי אוכל לתשתש אותה קצת.
אבל תאמינו או לא, בתקופה הזאת אני הכי אוהבת ללכת לבית הספר. כל מקום אחר בשבילי הוא קשה או משעמם, הרי אין לי בכלל אחים או אחיות, ולפעמים זה יכול לגרום לך הרבה תחושת בדידות, או שסתם אני טוחנת את כל האוכל בבית ;)

נ.ב. אני פשוט חייבת עוד אופנה! מצטערת שאני רק כותבת מבטיחה לשים עוד תמונות בקרוב

יש ריח מוכר, ונהייה קר, שוב פעם החורף חזר

איזה כיף. אני כל כך שמחה שירד גשם ושקצת קר.
היום סוף סוף אני ומיכאל ניפגשנו.
אני כל כך מבולבלת בזמן האחרון ויש לי מליון דברים לזכור, ששכחתי שדווקא היום בדיוק בשעה שבאתי להיפגש איתו  יש לי מורה פרטית. בסופו של דבר הצלחתי לפתור את זה כי אעשה הכל בכדי להיפגש איתו.
הלכנו לפארק הירקון והתחיל להיות קריר. כבר השמיים התמלאו בעננים כבדים, אבל עדיין היה אור נעים של יום- פשוט מושלם.
דיברנו ודיברנו, ריכלנו על כל העולם ואישתו והיה לי כל כך כיף. הראתי לו את הכובע החדש שלי מזארה שכמובן לקחתי את ההזדמנות ללבוש אותו.
בגלל שהיה כזה קר, מיכאל התנהג כמו אמא פולנייה והכריח אותי ללבוש את הג'קט ג'ינס שלו, זה היה נורא חמוד. באיזה שהו שלב גם התחיל לרדת גשם ועברנו מתחת לגשר ואכשהו התחלנו לדבר על אסונות שקראו לנו. בעצם, על מה לא דיברנו?? על אנשים, בגדים, רגשות, הורים, ארצות, תחביבים ואני לא יכולה להסביר לכם אך זה זרם.
אפשר לדבר איתו על הכל
כיף שיש חברים ;)
לילה טוב והרבההה חלומות על אופנה!!

Steve Miller Band - The Joker

סוף סוף שבת. מעולם לא חשבתי שאני כל כך אחכה במשך השבוע ליום הזה.

היה לי שבוע מאוד עמוס בתיכון, אבל מצד שני מדהים, מהנה וחדש.
אני מאוד התחברתי בנתיים לילדים שם, ומרגישה טוב.
אבל מצד שני- אף פעם לא הייתה לי כזאת כמות עצומה של שיעורי בית. לעזעזל אך אני עומדת לסיים הכל?! ובנוסף לזה, עוד 6 ציורי רימון.. הם כבר רודפים אחריי בחלומות....(!)

הייתי אמורה להיפגש עם מיכאל, אבל באותו היום לא רק שדחיתי את כל השיעורים, בנוסף לכך היה לי ריב גדול עם אמא שלי וזה הוציא לי לגמרי את החשק.

והכי נורא- שסוף סוף הגיע השבת, והאישה שאני מורידה את הכלבה שלי התקשרה אליי בשמונה וחצי בבוקר, לוחשת עם הכל הפקאצי שלה "מתוקה תורידי בבקשה את לולה שלי". פשוט חוצפה.חוצפההההה!!!

הינה מודליות שציירתי בזמן השיעור, תגידו מה דעתכם :)

קטיה

 יצאה קצת אנורקסית..

Kanye West - Love Lock Down

דיברתי עם מיכאלה בצ'אט, והוא היה צריך ללכת לידיד שלו מהכיתה-בן. דיברנו ודיברנו ולפני שאמר לי להתראות הוא אמר שיש לו משהו לשדך לי. הייתי קצת מבולבלת כי הוא נראלי שמחבב אותי, אז שאלתי שוב בטמטום אם מישהו או משהו וכמובן שהוא ענה מישהו.
פתאום נהייתי כל כך עצובה, הייתי בשוק. פתאום הבנתי שכנראה אני כן מרגישה משהו אליו הרי ממזמן לא הרגשתי משהו כזה לחבר, ובפעם האחרונה זה נגמר נורא. לא רציתי להיפגע ככה שוב, וזה קרה.
חוץ מזה, אני עד עכשיו לא בטוחה עם הרגשות שלי אליו.. כי כיף לי איתו סתם ככה כידידים. לא בטוחה שבכלל אני מעוניינת בחבר..
אבל בקיצור, כעסתי על מיכאל כי הרגשתי שגם הוא קרוב אלי אבל אולי הוא סתם עוד ילד שמפלרטט עם כולן.
דיברתי עם חברה שלי, ומרב הבאסה החלטתי לדבר איתו שירגיש שנפגעתי.(שתבינו מרב העצבות הפתאומית התחלתי לשמוע את השיר המקסים  The Script - The Man Who Can't Be Moved אמרתי לבן בפייסבוק שיגיד לעופר שידבר איתי, שאני עצובה ושזה חשוב.
לאחר כמה דקות אמרתי לעצמי " מה את דפוקה?! מה את עומדת להגיד לו? שאת מחבבת אותו ושהוע פגע בך? נו באמת!
כתבתי בחזרה מהר ככל האפשר לבן שלא ידבר עם מיכאל אבל היה כבר מאוחר מידי..
כשדיברתי בטלפון עם חברה, פתאום צילצל הפלאפון שלי וזה היה מיכאל. כל פעם שהוא התקשר פשוט שמתי על שקט, הרי מה היה לי לומר? הוא התקשר בסביבות ה-8 פעמים (!)
לא חזרתי אליו, וכשחזרתי לחיי הוירטואלים בפייסבוק הוא שאל למה אני לא עונה, כתבתי לו שזה היה על שקט, וכששאל מה קרה אמרתי לו לא משנה. הוא ענה בעצבון שהוא דאג לי ואני החזרתי לו תשובה עוד יותר מרוגזת, ובסופו של דבר זה פשוט ברך לי..
-למה אני חשובה לך בכלל?
ואז הוא אמר לי את הדבר הכי מתוק בעולם, למרות שאני חולמת שיגידו לי את זה פנים מול פנים ולא בפייסבוק-
אני אוהב אותך.
הייתי בשוק. הוא סתם היה ציני. וואו, חרא.
הרגע ממש גילית לו מה אני מרגישה ועוד זה היה מפדיחה!
אבל אני פשוט לא מוכנה להיפגע... לא שוב.
בכל מקרה הוא לוקח אותי לאכול גלידה הוא התעקש, למרות הקלוריות =/
אוף הכל כל כך מסובך לפעמים!
אבל- "החיים טובים כשאתה בן 14" ;]
נ.ב. מיכאל היקר, אם אתה קורא את זה עכשיו- אל תכעס :) ואם אתה לא בנוח אני אוריד את הכל מבטיחה.אתה בסדר, אבל רק בסדר ;)



נ



נ.ב. האמתי שמכל המצלמות, צילמתי את התמונה הזאת בפלאפון שלי ובמקרה בלי שנגעתי בה היא נהייתה ככה, ממש נס :)

Flo rida ft. David guetta - Club can't handle me

חזרה בארץ :)
כשחזרתי היה לי כל כך מוזר פתאום, ממש הרגשה שהייתי בחופשה בחו"ל לפחות לחודש שלם. ממש שחכתי מהחיים.. אבל במהירות התרגלתי שוב.
הטיול היה נהדר, הרבה ים, שיזוף כל יום למרות שאני יודעת שאהיה מקומטת ועם מליוני נמשים כשאהיה מבוגרת יותר אבל מי זוכר את זה כשהשמש כל כך חזקה ואתה במלון עם בריכה מדהימה?
בכל מקרה, מבחינת לבוש- אכזבה גדולה!
קודם כל, קשה לי לשפוט אך מתלבשים שמה באמת, אני חושבת שיש שמה יותר תיירים מאשר באמת אנשים אשר חיים שם.
הרבה מאוד רוסים דרך אגב = הרבה בנים חתיכים ובלונדינים בדיוק כמו שאני אוהבת! :)
אז כפי שהתחלתי לספר, רב האנשים שמה עדיין תקועים בלבוש אירופאי פשוט ביותר. קשה לי להסביר בדיוק אך, אבל הוא מורכב מהרבה פרחוני (בצורה השלילית והמוגזמת) ונעלי עקב כאלה של זקנות you know...
ומד שני, הבנות שבגילי, הרבה מהן, פרחות שזה סיוט! ממש כמו בארץ ואפשר אפילו לומר שיותר
הם לא מעודכנים כמו רב אירופה והעולם המערבי, אין סרטי שיער של היפים, אין חצאיות מהבטן, אין כמעט סטפלס (שאגב לדעתי זה מאוד מחמי) ועוד הרבה שלצערי קצת שחכתי..
אז רק בשבילכם, קוראי היקרים, עברתי ברחובות, עצרתי אנשים וסיפרתי להם על הבלוג שלי ועל כמה שאני אוהבת את הבגדים שלהם (לא ממש..). הייתה לי אפילו פעם אחת פאדיחה כשביקשתי משתי נשים במסעדה והן פשוט לא הבינו אותי.. כולם הסתקלו...
ועוד דבר ששיגע אותי שם, אתה זז, מדבר טיפה בקול ולא לוחש כל הזמן- ופשוט כולם, בלי שום טיפת בושה נועצים בך עיניים! אך שרציתי לעשות להם ז***
אם אתם באמת קוראים את הבלוג שלי, אני אשמח אם תהיו מנויים אליו :) כלומר שיהיה כתוב לי שאתם עוקבים אחרי- זה יעשה לי את היום ;]
אוהבת,
קטיה

JHONNY- 27, CYPRUSE

תלבושת פשוטה ביותר.. לא היה מיוחד

HEALIY- 21, ENGLIAND

היא הייתה כל כך מקסימה וכמוה בגדיה :)

נורא אהבתי את הפרח שהיא שמה בראש, היא ידעה בדיוק אך לשים אותו בלי להגזים

HEALY- 21, ENGLIAND

DYLAN- 19 FRANCH

גם לא משהו מיוחד, אבל אהבתי את הנעליים

ANNA-25 RUSSIA

...RUSSIA