יום כיפור עבר טוב, במיוחד בגלל שיום לפני היה יום בריכה בית ספרי, שלמזלי (כך חשבתי) חייבים להיכנס למים עם כובע ים ולכן אף בת לא נכנסה בהתחלה, אבל כמובן שהרשו בסוף אפילו שער פזור והחלטתי להיכנס למרות שאני מתביישת קצת בגוף ( קצת המון אם אתוודה..)
אך הסכמתי? פשוט מאוד:
1. הרי אם לא אכנס, יחשבו שאני מתביישת וזה קצת מגוחך לשבת בחוץ ולא מתאים לי..
2. כמה בנות במיוחד הטובה ביותר שחר, אמרו לי שאני כמה מהבנות עם הגוף הכי יפה בשכבה! (שקר שקרי מאוד מאווד!!)
אבל בסוף היה מאוד נחמד, למרות שמהרגע שנכנסנו עד הרגע שאמרו לנו לצאת- לא יצאתי! התביישתי =/
בכל מקרה, השנה זאת הייתה הפעם הראשונה שבה צמתי, ובערב לאחר שהלכנו לבית כנסת( עם השמלה ונעלי העקב המדהימים מזארה!!) ניכנסתי למיטה מאכזבה שלא ניפגשתי עם מיכאל. זוכרים? זה הבן שכל כך נהנתי איתו ביציאה לנמל :)
אחרי הבריכה כתבתי לו שהוא התלבש חמוד, והוא אמר לי שגם אני למרות שהוא הכי אוהב את שמלת הפסים שלי ולק בצבע אבן אילת שלבשתי לנמל (!) אך לעזעזל הוא זכר?!
לחזור לעניננו- התאכזבתי שלא פגשתי אותו בערב יום כיפור וכשדיברנו בטלפון הוא אמר לי שהוא רחוק מתל אביב..
למזלי אמא שלי החריכה אותי לרדת עם הכלבה חצי שעה בערך לאחר שדיברנו, ובזמן שאני מביטה בקנאה על רוכבי האופניים אני קולטת את מיכאל.
בהתחלה הוא צחק ואמר "עוקבת אחריי מה?" ומייד רץ אליי. הוא אמר שממש הצלתי אותו ושהוא הסתובב עם חבורה של פריקים, שאפילו רכב איתם איש בן 24 שהשתחרר מהצבא, שתבינו איזה חננות... ;)
כך שלא סתם הייתי עם מיכאל, אלה היינו לבד לגמרי בפארק הירקון בלי אף אחד מסביבנו, הוא ידיד ממש טוב (ולא יותר מזה אני חושבת) :)
סתם תמונה חמודה, מתאים לי משקפיים? (הם מזויפות)
