יום שבת, 18 בדצמבר 2010

דניאלה ספקטור - הכוכב הזה מת

אבא שלי עדיין בארץ ואני עכשיו בחדר שלי אצל הבית של סבתא, שכאשר הוא בא לביקור פה הוא גר.
סבתא ממש מצחיקה אותי. קודם כל היא כבר בת 92, עיוורת וכבר שוכבת על היום במיטה ובגלל שאבא לא בארץ יש לה פיליפינת בשם מיירה. מיירה היא תופעה מיוחדת. היא אישה ראשונה בחיי שנתקלתי בה ואני יכולה באמת לומר- הינה זה בן אדם פשוט חסר מוח. היא סתומה שזה לא יאומן!!! אנחנו חשבנו שהיא עושה את עצמה ככה או שזה בתרבות שלהם לא לדבר הרבה או לשאול שאלות, אבל היא כמו רובוט ורק אחרי מליון הסברים היא קולטת משהו.  אבל בתכלס היא חמודה וקוראת לי mis. קטיה. אני יכולה לחיות עם זה!
אז בקשר לסבתא שלי, היא ממש מטורללת! יש לה בעיית זיכרון אז היא לא זוכרת הרבה והיא חיה בארץ הטרללה שלה, נגיד פתאום היא אומרת " אם הוא רוצה להכנס שייכנס!" או " אני מאחרת לאוטובוס!!" , " הוא גנב לי את הכסף, אני צריכה כסף", " אמריקה זאת ארץ נורא נחמדה.", וואו איזה מסיבה ענקית יש פה!" . אלה משפטים שהייתי חייבת לרשום חחח:)
בתיכון נהיה עמוס יותר ויותר מכל שבוע שעובר ויותר לחץ. דווקא שאבא שלי סוף סוף הגיע לבקרני מארץ הבלונדינים פינלנד אחרי שלא ראיתי אותו 4 חודשים- יש לי מליון עבודות, שיעורים ומבחנים. קשה להספיק הכל והמוח מיידי פעם מתפוצץ.
מיכאל יצא לי מהראש לגמרי וזה היה רעיון מעולה פשוט למחוק את המספר שלו מהפלאפון ואת כל העבר שלנו. עדיין כשאני הולכת לפארק לרוץ אני תמיד נעצרת איפה שהיינו יושבים. 
אתמול היה לי יום קצת מבאס בתיכון אולי מרב שאני עייפה אז אחרי בית ספר הלכתי עם החברה הכי טובה שלי שירה להסתובב וכדי לעודד אותי ירדנו אחת על השנייה פשוט התפקענו מצחוק. לא יודעת למה לרדת אחת על השנייה עובד אבל זה עבד.
באותו הערב יצאתי עם האח התאום שלה יולי המתוק לסרט בקניון איילון מתוך לב רמת גן וגם כך בדרך חזרה, והיה איתו הכי כיף שבעולם. התפלתי כמה קל לי לספר לו הכל, על מיכאל, על חברות, אבא שלי ועל הריבים על אמא, על בגדים, מוזיקה, אך שהולך לנו בבית הספר וגם סתם על שטויות. יולי שאל אותי פתאום- מה מצאתי במיכאל. בהתחלה היה לי תשובה מאוד ברורה; הוא סקס אפיל כזה. הוא מסתורי. לו דווקא חתיך אבל בגלל שהוא מתנהג ביישן ומסתורי זה משך אותי. אבל עד היום לא הבנתי באמת מה היה לי כל כך חשוב בו.
צילמתי הרבה דברים חדשים ובגדים שלי- אבל אין לי את הקבל להוריד תמונות. אז תאחזו בסבלנות ואני אעלה אותן כנראה שבוע הבא כשהוא יעזוב.
תמשיכו לקרוא, אתם נותנים לי דחף להמשיך.
אוהבת- קטיה.


נ.ב.  אני ויולי החלטנו ללכת להתנדב בשביל כלבים ולעזור שם לאימוץ כלבים. הלכתי למקום וצילמתי את החיות. כואב הלב.








" and when you need a place to turn to, for better or worse- i got you"
-leona lewis

2 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אני חושבת שפיליפינים ממש לא סתומים ואת סתם גיזענית זה שיש לסבתא שלך עוזרת סתומה זה לא אומר שכולם סתומים ... (ולא אני לא מגינה עליהם בגלל שאני פיליפנית .. )
שיהיה לך המשך יום נעים

קטיה אמר/ה...

חס וחסה. מצטערת שזה יצא ככה מיד תיקנתי. ואין לי שום בעיה שבעולם עם פיליפינים( אני רק מזכירה לך שלא כתבתי החללה על כולם..)